יחפים על החול
יהודי מרומניה ויהודי מתימן נפגשים על החול של תל אביב. האם ימצאו שפה משותפת? סיפור שמתחיל במפגש מהוסס ומסתיים בריקוד סוער
אברהם בר אוריין עלה לארץ ישראל מרומניה בשנת 1930, וכך סיפר על הגעתו לארץ: "ירדתי מהאונייה ביפו. ברגעיי הראשונים על אדמת הארץ קיבלתי שתי החלטות: האחת, שבכל חיי אומר בתאריך הזה את תפילת ה'הלל'; והשנייה, לחלוץ כעת את נעליי וללכת יחף כדי להרגיש בגופי את אדמת ארץ ישראל.
התחלתי ללכת יחף בחולות שעליהם נבנתה תל אביב, תוך שאני אומר מהזיכרון את תפילת ׳הלל׳. אחרי כשעה של הליכה ראיתי מרחוק אדם שהולך לקראתי. גם הוא היה יחף. התקרבנו עד שעמדנו האחד מול השני. הבטתי בו והוא הביט בי. מצד אחד הוא נראה לי יהודי כמוני, ומצד שני הוא היה נראה קצת שונה. עמדנו שנינו זה מול זה והבטנו אחד בשני.
איך שני יהודים שנפגשים בדרך ואינם מכירים זה את זה מוודאים שגם השני יהודי? ברומניה, בשבילים ביערות, היו עושים כך: אחד מתחיל לומר פסוק, ומחכה שהשני ישלים אותו. אמרתי ״בראשית ברא״ והאיש מולי המשיך. ואז הוא אמר התחלה של פסוק ואני השלמתי. כך עמדנו כמה זמן; בכל פעם אחד מאיתנו אמר התחלה של פסוק והשני השלים, עד שהגענו למסקנה ברורה ששנינו יהודים. לכל אחד מאיתנו היה מבטא שונה, אבל לא היה לנו ספק מי אנחנו.
התחלנו לדבר. התברר שהוא היה יהודי תימני שמשפחתו עלתה ברגל לארץ עוד לפניי. הם חיו בירושלים, ועכשיו החליט שברצונו לראות את הים של ארץ ישראל. גם הוא הלך יחף כי רצה להרגיש בגופו את ארץ ישראל. בדיוק כמוני.
אמרתי לעצמי, עוד יהודי שרוצה להרגיש כמוני בגופו את אדמת הארץ? הרי הוא אחי לגמרי.
שמחתי מאוד. במקום שבו גדלתי הימצאות יהודים בתימן, סוף העולם, נחשבה לאגדה. והינה התברר שהאגדה נכונה וגם היהודים שם, בדיוק כמונו, זוכרים את אותה תורה ויש להם את אותה אהבה לארץ ישראל, וגם הם חוזרים למולדת.
גם הוא שמח מאוד על הפגישה, ומרוב שמחה התחלנו שנינו להתחבק ולרקוד יחפים על החול. כך רקדנו והתחבקנו יחפים זמן רב, כמו שני אחים שנפגשו אחרי שלא ראו אחד את השני אלפיים שנה״.
תימני ורומני נפגשים בחוף של תל אביב. נשמע כמו התחלה של בדיחה? על אף הזרות הראשונית, המראה החיצוני והמבטא השונה, מגלים שני העולים כי רב המחבר ביניהם על המפריד וכי הם חולקים מכנה משותף רחב ומשמעותי. פסוקי התורה משמשים להם כמעין קוד סודי המעיד על זהותם. הבחירה ללכת ברגליים יחפות על החול מסמלת את הרצון למגע בלתי אמצעי עם הארץ האהובה, וגם במעשה סמלי וספונטני זה מגלים השניים את החיבור ביניהם. 'כור ההיתוך' שהתקיים במדינת ישראל הביא עימו לא פעם קשיים וחיכוכים שנבעו מהבדלי תרבות ומתפיסות עדתיות, אולם הסיפור שלפנינו מאיר את הפלא והשמחה שבחיבור בין יהודים מקצוות העולם שחולקים את אותם געגועים ואהבה לארץ. חיבור זה יכול להסביר את נס קיבוץ הגלויות בארץ ישראל.
המספר, אברהם בר אוריין, היה ציוני נלהב שעלה בצעירותו לארץ למרות התנגדותה של משפחתו החרדית. בארץ עבד כחלוץ, היה ממקימי כפר יעבץ, כפר יונה ועין גנים, והיה מפקד ב'הגנה'. היה גם עיתונאי במשך שנים רבות. לפי עדות נכדו, גונן גינת, בר אוריין שמר לאורך השנים על קשרי חברות קרובים עם היהודי מתימן שפגש בחוף של תל אביב.
