טעם השבת
ר' פנחס מקוריץ מבטיח לאלו שחשבו כי אבדה התקווה, ולא יוכלו עוד להרגיש ולטעום את טעם השבת, שאם יתאמצו, יש עוד טעם המחכה להם. בתוך כך הוא מכין בעצמו דגים טעימים לכבוד שבת
האחים הקדושים, רבי שְמֶלקֶה מניקֶלשבּוּרג ואחיו רבי פנחס, רצו לטעום את טעם השבת באמת. לשם כך נסעו ובאו אל רבי פנחס מקוריץ, כדי ללמוד ממנו דבר זה.
בערב שבת קודש הגיעו אל קוריץ, ומצאו את ר' פנחס עומד ומבשל דגים לכבוד שבת. מיד פתח ואמר להם את הפסוק: "כִּי־כֹה אָמַר ה' לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת־שַׁבְּתוֹתַי" (ישעיהו נו, ד). ופירש: "מפני מה נאמר שהסריסים שומרים את השבת? אלא שהסריסים שבפסוק הם מי שאינם מצליחים לטעום את טעם השבת וחושבים בטעות כי 'סורסו' ואינם יכולים עוד להרגיש דבר. ובכל זאת מובטח להם כי אם ישמרו את השבת כראוי, עוד יזכו ויטעמו את טעמה."
האחים ר' שמלקה ור' פנחס חשים חוסר טעם. ר' פנחס מקוריץ נעזר בפסוק המתאר ברכה לסריסים השומרים את השבת, כדי לומר להם כי ניתן לעורר מחדש את הלב ואת הרגש, וכי גם ל"סריסים" יש תקווה.
הסריסים שבפסוק הם אלו שהוטל בגופם מום, ואינם יכולים עוד להוליד. בהקשר המקורי מברך האל את הסריסים ומבטיח להם "יד ושם", זיכרון, אף שלא יהיו להם ילדים ביולוגיים. בפסוק מוזכר כי הסריסים שומרים את השבת, ומכאן נובעת דרשתו של הרבי כי "הסריסים" הם אלו שאיבדו את היכולת לחוש את השבת.
מעניינת העובדה שתוך כדי כך ר' פנחס מקוריץ עוסק בפעילות הקשורה בחוש הטעם – הוא מבשל דגים לכבוד השבת. אולי יש בכך רמז כי מי שרוצה לחוש את השבת יתאמץ לשם כך באופן מעשי, למשל בהכנת תבשיל טעים, ולא רק באופן רוחני ורעיוני.
באופן כללי עוסק הסיפור ביכולת ההתחדשות. על פי ר' פנחס מקוריץ ניתן לשוב ולהרגיש, גם אם נראה כי הלב נאטם.
