טעם הגלות
בימי העלייה השלישית, עולה חדש נפגש עם חלוץ מבני העלייה השנייה. הוויכוח הישן ביניהם על היחס לגלות מקבל צורה חדשה על אדמת תל אביב הבנויה
ערב אחד, בתל אביב של שנות השלושים, נפגשו מכרים משכבר במסיבה. האחד, עולה ותיק, והשני עולה חדש שזה עתה הגיע מארצות הברית. אמר הוותיק ליתר הנוכחים במסיבה: איזה פלא שד"ר מנוחין בא לארצנו באותו שבוע שבו נתכבדתי לעלות להר הצופים כפרופסור עברי באוניברסיטה העברית הראשונה! הזוכר אתה ד"ר מנוחין את ויכוחנו האחרון בברלין בשבתנו על כוס קאווה בקָפֶה דֵּס וְסְטֶנֵס? ישבנו והתווכחנו בשאלה הגדולה האם יש לנו תקווה בארץ ישראל או לא? אתה שמחת בחיי הגלות, ואילו אני הבטחתי שהָיֹה תהיה לנו בעוד עשרים וחמש שנה אוניברסיטה עברית בירושלים, ואני עוד אזכה לשמש בכתר של פרופסור!…
ענה מנוחין: אני זוכר, אך את הפרטים כבר שכחתי. באמת תרצה להמשיך פה את ויכוחנו מהקפה בברלין? אומר לך את האמת: היום הזה, לאחר שראיתי בעיניי את תל אביב ביופיה, הוא היום המאושר בחיי. ואף על פי כן אין אני מוותר עדיין על אלפיים שנות גלותנו. אדרבה, סבור אני שאלמלא הגלות לא היינו לבת זקונים צעירה ונחמדה כל כך כמו תל אביב. הגלות היא ששמרה בקרבנו רעננות נצחית, שאיפה להתעודד ולהחליף כוח. מי יודע עד היכן היינו מגיעים בלעדיה.
אחד מהנוכחים שהאזין לוויכוח אהב את דברי מנוחין והעיר: "אימתי שמח העני? כשהוא מוצא מה שאבד לו".
האם הגלות היא תנאי לשיבה ארצה? שני המלומדים שהכירו זה את זה עוד בברלין לא הסכימו ביניהם על מהו הפתרון לשאלה היהודית. האחד דגל בעלייה ובהתיישבות בארץ ישראל, ואילו השני, מנוחין, חשב שיש לטפח את המשך הקיום בגלות ובמקביל גם לבנות מרכז תרבותי בארץ ישראל. השנים חלפו, והינה החבר ששהה שנים ארוכות בארצות הברית מגיע לתל אביב. החבר משכבר הימים שמח להראות לו שהוא זכה למשרה נכבדה באוניברסיטה העברית, הינה הציונות מכה שורש.
חברו מודה שההתיישבות העברית היא פלאית ושהוא מוצף באושר למראה עיניו. אולם אין הוא מוכן לשלול את ערכה של הגלות. לדעתו, בלי גלות אין גאולה, והגלות היא זו שממריצה את העם היהודי לשאוף לגדולות.
אחד הנוכחים במסיבה מאזין לדבריו של מנוחין ומגיב בשורה קצרה אך עוצמתית. פתגם יידי ידוע שאומר שהעני שמח כשהוא מוצא את שאבד לו. כלומר, העני לא מנסה להשיג את הטוב והיקר ביותר, אלא הוא יעריך את הקטן, הפשוט ואולי אף הבלוי, אם הדבר היה שייך לו בעבר. על זו הדרך, הגלות היא שקישרה את העם היהודי ("העני") עם ארץ ישראל (האבדה). השימוש במשל יידי הוא חיזוק לעמדתו של מנוחין, שכן חוכמה יפה זו מקורה בשפת התרבות הגלותית ששימרה את התקוות הגדולות של העם היהודי לחזון בציון.
