טעות מן השמים
הר' מוורקי טעה ולא כתב את המכתב הנכון, אבל תלמידו מסרב לתקן את הטעות. לדעתו, טעות היא אכן דבר רציני, אלא שיש לפרש אותה בדרך הנכונה.
בעיר לוברטוב היה תלמיד חכם צעיר בשם רבי יוסף. רצה האיש להתמנות לרב, ובא אל רבי יצחק מוורקי, וביקש ממנו שיכתוב עבורו מכתב המלצה.
כתב ר' יצחק עבורו את המכתב, אלא שטעה וכתב שאיש זה ראוי להיות "חזן הגון" ולא רב.
כשקרא ר' יוסף את המכתב של הרבי לא ידע מה לעשות. לבסוף, בא אל אחד מחשובי החסידים, וביקש ממנו שיבוא עמו לפני הרבי, כדי שיכתוב לו מכתב אחר.
סירב החסיד ואמר כי הוא מאמין שטעות אינה דבר של מה בכך, ויש שהיא אמיתית יותר מדבר שנעשה בכוונה.
וכך סיפר החסיד:
"פעם אחת באתי בעגלה גדולה מלאה בחסידים אל הר' מוורקי. היה זה כמה ימים לפני ראש השנה, וכוונתנו הייתה להיות עם הרבי ביום הקדוש. כשהגענו, נכנסו אל הרבי כדי לברך אותו לשלום. אחד מן הבאים היה אופה בשם מתתיהו. כשהגיע לפני הרבי, לחץ הרבי את ידו ואמר לו: 'סע לשלום ולבריאות!'
נבהל מתתיהו מאוד ואמר: 'הלוא עתה באתי!' אבל הרבי חזר ואמר: 'סע לשלום.'
בכה מתתיהו לפני החסידים שבאו עמו. באו החסידים לפני רבם כדי להשתדל עבורו, אך הרבי לא שינה את דעתו.
לפני שחזר מתתיהו אל ביתו באותה העגלה שהביאה אותנו, שתה 'לחיים' עם כל החסידים בעודו בוכה, עד שהשתכר מאוד.
כשבאה העגלה לפני ביתו נבהלו בני ביתו של מתתיהו האופה לראותו חוזר. כיוון שלא ישן מתתיהו כל זמן הנסיעה אל רבו ובחזרה, וכיוון שהיה שתוי, לא יכול היה לעמוד על רגליו ולפתוח את פיו. צעקו בני הבית כי חשבו בטעות שהנה יוצאת נשמתו. הם לקחו אותו מן העגלה אל מיטתו. לפנות בוקר התעורר מתתיהו. לאחר שישן התפכח משכרותו, ואז שמע את הבכי שבוכים עליו. חשב מתתיהו כי סופו קרוב, כפי שרמז רבו כשבירך אותו לשלום ונפרד ממנו. מרוב פחד התעלף, וטרחו עליו להעירו.
בתוך כך, עבר השמש עם פטישו ודפק על הדלתות כדי שהאנשים יֵלכו לבית הכנסת לומר את הסליחות הנאמרות בערב ראש השנה. במאמץ רב הלך מתתיהו אל בית הכנסת, ושם אמר את הסליחות מתוך בכי מר, כאדם העומד למות.
אחר כך סיים את תפילת שחרית והלך אל המקווה לטבול. משם הלך אל בית המסחר וקנה אבקת טבק להרחה, כדי שיוכל לשאוף ממנו בשעת התפילה ולתת ממנו לכל אחד מן המתפללים. כיוון שתשוש היה, נפל שם על הארץ וישן.
בא לשם אדון אחד, ומתתיהו התעורר. אמר האדון: 'יש לי כמות גדולה של חיטים ושיפון. קח אותם ממני.'
בטוח היה מתתיהו שסופו קרוב, וברגעים אלו של ערב ראש השנה לא הייתה דעתו פנויה למסחר. 'אין לי מעות,' אמר.
'איני צריך ממך כסף,' אמר האדון ולחץ את ידו של מתתיהו, 'שמעתי עליך שאתה איש טוב ונאמן. קבל ממני זאת כמתנה.'
לא עבר זמן קצר עד שהתעשר מתתיהו והרוויח במסחרו שבעים וארבעה אלף ושני מאות רובל כסף.
ביום הושענא רבא, יומו האחרון של חג הסוכות, בא מתתיהו לוורקי אל רבו, וסיפר לו את כל מה שאירע לו.
שמח הרבי מאוד ואמר: 'שטות היא לחשוב ולפרש את דבריי לצד לא טוב, חס ושלום. אני טעיתי ואמרתי מה שאמרתי, ומן הסתם כך היה צריך להיות מן השמים.'"
לאחר שסיים את סיפורו פנה החסיד אל ר' יוסף ואמר: "כעת מבין אתה מדוע אני סבור כי אם לא כתב הרבי את המכתב שביקשת, כנראה לא תראה טובה וברכה אם תהיה לרב?"
ימים רבים עברו עד שהתגלה כי צדק החסיד בדבריו.
בשני הסיפורים המופיעים בקטע זה מודגש שר' יצחק מוורקי מאמין בטעותו. מבחינתו, טעות מרמזת על דבר אמיתי. הטעות, עבורו, צופנת בחובה איזו השראה ואינטואיציה עמוקה, דווקא בגלל שהיא התרחשה בלי מחשבה.
בדומה למה שמקובל בפסיכולוגיה, הרבי מתייחס לטעות שיצאה מפיו כדבר שיש ללמוד ולפרש אותו, ואף לראות בו התגלות והשראה מן השמים.
סיפורו של מתתיהו האופה מסופר כדי להדגים כיצד הפכה טעות לברכה גדולה. במקרה של מתתיהו, גרמו לו דבריו של הרבי חרדה גדולה. להפתעתו, התברר לו כי דווקא במציאות מצבו טוב מאוד – הוא בריא ואף נתפס כאדם ישר ואמין.
באופן כללי ניתן לומר כי הטעות היא אירוע בלתי צפוי שמזמין את האדם לחשוב בצורה שונה ולצאת מתבניות המחשבה הרגילות שלו.
דווקא הפחד מן השינוי בתכנית עלול להתברר כטעות האמיתית.
סיפורו של מתתיהו מתרחש בימים שלפני ראש השנה. ימים אלה הם ימים של תשובה ובקשת סליחה, לפני ימי הדין, שבהם נחרץ גורלו של אדם. בימים אלה נהוג לקום בשעות החשכה שלפני עלות השחר, כדי לומר "סליחות" ולהתוודות על החטאים בבקשת כפרה. החרדה שבסיפור קשורה לאירועים אלה.
