טליתו של הנפטר
הנפטר הוריש לחברו טלית, והוא מתלבט אם מותר לו להתעטף בה בשבת שבה אמורים לשמוח
איש אחד, לפני שנפטר, הוריש את טליתו לחברו כדי שיתעטף בה.
בא חברו של הנפטר להתייעץ עם חכם ואמר לו: אם אתעטף בטלית של חברי בשבת, אולי לא אוכל להתאפק ואבכה עליו, והלא בשבת יש לשמוח.
אמר לו החכם: מוטב שתתעטף בטלית ותקנה לך מצווה, ולחברך יהיה זכות ושכר בעולם הבא.
הנכסים החומריים של הנפטר הם גם נכסים רגשיים, לעיתים הם מעוררים ערגה ועצב, ולעיתים הם אף יכולים להפוך לנטל רגשי. החבר שירש את טליתו של חברו שנפטר חושש שהתעטפות בטליתו של הנפטר תהפוך את יום השבת שלו משמחה ליגון.
החכם שאיתו הוא מתייעץ לא שותף לחשש של השואל ומציע לראות את השימוש בטליתו של המת כמצווה המשותפת לשניהם, כלומר לראות את השימוש בירושה כדרך להפוך את זיכרונו של החבר מאבל לברכה, ואולי אף לשמחה.
