חתונת השקרים
המקרא מספר לנו שלבן מחליף את רחל ולאה. המדרש מפתח את האירוע לכדי חגיגה מקומית מלאת אינטרסים סותרים שבה כולם מרמים את כולם
"וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה" (בראשית כט, כב)
לפני חתונתם המיועדת של יעקב ורחל כינס לבן את אנשי מקומו ואמר להם: "יודעים אתם שלפני בואו של יעקב היינו דחוקים במים ומאז שהגיע הצדיק הזה אלינו התברכנו במים רבים". אמרו לו: "במה נוכל לעזור לך?" אמר להם: "אם תרצו אני ארמה אותו ואתן לו את לאה, ומשום שהוא אוהב את לאה יותר, יעבוד איתנו שבע שנים נוספות". אמרו לו: "עשה מה שטוב לך". אמר להם: "תנו לי ביטחונות שלא תגלו לו". נתנו לו אנשי העיר חפצי ערך כביטחון, רימה לבן הארמי את אנשי מקומו ומשכן את חפציהם כדי לקנות יין ושמן ובשר לחתונה.
כל אותו היום שימחו אנשי המקום את יעקב, וכיוון שהגיע הערב שאל אותם: "מה כל השמחה?" אמרו לו: "בזכותך היו לנו מים" והיו מהללים ומצהלים לפניו ואומרים "הי-ליא-הי-ליא", כרומזים "היא לאה, היא לאה". בערב הכניסו את הכלה וכיסו את הנר. שאל יעקב: "למה עושים כך?" ענו לו: "ומה אתה חושב שאנחנו כמותכם? אנחנו צנועים עם נשותינו".
כל הלילה היה יעקב קורא אליה "רחל" והיא עונה לו. בבוקר "וְהִנֵּה הִוא לֵאָה" (שם, כה). אמר לה: "מה! רמאית בת רמאית, והלא בלילה קראתי לך 'רחל' ואת ענית לי", אמרה לו: "האם יש סופר שאין לו תלמידים, האם לא כך היה אביך קורא אליך 'עשיו' ואתה ענית לו"?
המקרא מספר לנו על לבן הארמי המשיא את יעקב בעורמה ללאה במקום לרחל. זהו סיפור מתמיה, איך לא הבחין יעקב בהבדל? התחפושת הגורמת לדמות להיות בלתי מזוהה היא מוסכמה ספרותית המופיעה לא אחת במקרא ומצויה מאוד גם בדרמה היוונית. הסיפור אינו מסתפק במוסכמה הספרותית ומשלים את האמצעים השונים שיכולים היו לאפשר את הרמאות (לסיפור נוסף שמתמודד עם אותה בעיה ראו כאן). התוצאה היא שהסיפור המקראי שבמרכזו שקר אחד של לבן הארמי, הופך לסיפור מרובה דמויות שאין בו דמות אחת שאינה משקרת.
הסיפור מתחיל במזימה המתוחכמת שרוקם לבן כדי לערב את כל בני מקומו בתרמית. הוא משכנע אותם שהשארת יעקב במקום שבע שנים נוספות תתרום להם, משום שבזכותו של יעקב הצדיק המקום כבר לא סובל ממחסור במים, והוא מתמרן את השיחה איתם כדי שישתמע ממנה כאילו התרמית היא יוזמה שלהם. בסופו של דבר הוא מרמה גם אותם וגונב את הערבונות שדרש מהם להבטחת נאמנותם למזימה. בני המקום הנבגדים נמצאים בקונפליקט בין האינטרס שלהם במזימה של לבן לבין הכעס על שגזל מהם. הם מרמים את יעקב, מחשיכים את החדר כדי להקל על ההחלפה, אך גם רומזים לו על השקר ברמז דק שהוא לא מצליח להבין.
במבט ראשון על הסיפור המקראי נראה שיעקב הוא קורבן המזימה, אך המספר שם בפיה של לאה את ההקבלה בין שני סיפורים מקראיים: סיפור החלפת רחל בלאה מהווה מעין תשובה על סיפור החלפת עשיו ביעקב שבו הרמאי מקבל את גמולו. כשיעקב ההמום מתעורר בבוקר ומאשים אותה בשותפות במזימה היא מחזירה אליו את האשמה: האם לא ענית לאביך כשקרא לך 'עשיו'? מבעד לעיבוד הזה של הסיפור המקראי נראה שהשקר הגדול אינו מעשה של אדם אחד. מסביב לכל תככן ישנם משתפי פעולה, בין אם במעשה ובין אם בשתיקה, בין אם במזימה ובין אם מתוך התגוננות.
