הסיפור

פעם אחת, בלילה שלפני יום הכיפורים, אמר רבי אלימלך מליזַ'נסק לתלמידיו: "אם רצונכם לדעת איך יש לעשות את מנהג הכפרות כפי שצריך, לכו וראו מה מתרחש בביתו של החייט שגר בקצה העיר."
עם עלות השחר הלכו התלמידים אל ביתו של החייט, הציצו בחלון וראו כי החייט ובניו קמו בבוקר והתפללו תפילת שחרית פשוטה, כדרכם של חייטים. אחר התפילה לבשו בני הבית בגדי שבת, הדליקו נרות וישבו מתוך שמחה רבה ליד השולחן הערוך בכל טוב.
טרם התחילו לאכול, לקח החייט ספר מן הארון, פתח אותו ואמר: "ריבונו של עולם, הגיע הזמן לעשות בינינו חשבון על כל העברות שעשינו, כי זמן כפרה הוא כעת לכל ישראל." אז התחיל החייט לקרוא מתוך הספר את כל העברות שעשה במשך השנה, שאת כולם רשם לפניו בספר הזיכרון הזה.
לאחר שסיים, הוציא מן הארון ספר נוסף, גדול וכבד מן הראשון, וכך אמר: "ריבונו של עולם, קודם לכן הזכרתי את העברות שעשיתי אני, ועכשיו אמנה את העברות שעשית אתה." ואז התחיל לקרוא מתוך הספר השני את כל הצער והייסורים, כל הצרות, עגמת הנפש, המחלות והפסד הממון שעברו עליו ועל נפשות ביתו בשנה זו. לאחר שסיים לקרוא אמר: "ריבונו של עולם, אם נעשה חשבון על פי היושר, הרי שאתה חייב לי יותר ממה שאני חייב לך. אבל ערב יום הכיפורים היום, זמן סליחה ומחילה, ולא ארצה לדקדק עמך בחשבון. בשל כך הננו מוחלים לך על כל העברות שעשית לנו, וגם אתה תמחל לנו על כל העברות שעשינו לך."
אחר כך מזג החייט כוס יין שרף, בירך עליה ואמר בקול רם: "לחיים, ריבונו של עולם! הננו מוחלים זה לזה על כל עוונותינו. כל העברות שלנו בטלות ומבוטלות, כאילו לא היו כלל בעולם. לחיים!"
אז אכלו ושתו החייט ובני ביתו מתוך שמחה רבה מאוד.
לאחר שראו התלמידים כל זאת, שבו אל רבם, רבי אלימלך, וסיפרו לו כל מה שראו. קשים היו בעיניהם דבריו של החייט ונראו כחוצפה כלפי הבורא. אמר להם ר' אלימלך: "דעו לכם כי כאשר אומר החייט את דבריו, מתכנסים ובאים הקב"ה בעצמו עם כל הפמליה שלו. ודברי האמת שאומר החייט גורמים שמחה, רצון וחדווה בעולם הזה ובעולם העליון."

---

על הסיפור

כמו בסיפורים חסידיים אחרים, גם בסיפור זה מופיעה דמותו של האדם הפשוט, תם הלב, המשוחח עם אלוהיו באינטימיות ובקרבה יתירה. יחסים אינטימיים כאלה יכולים להתפרש כחוצפה או אפילו ככפירה, אבל בסיפורי החסידים מתוארים אנשים טהורי לב אלו כדוגמה ומופת.
בסיפור הופך החייט התמים את מושג "יום הדין" על פיו. הוא אינו מתנהג במהלך היום רק כנידון אלא גם כשופט ומוכיח. גם ספרי הזיכרונות – אותם ספרים שבהם רושם הקב"ה את עוונותיהם של בני האדם ופותח וקורא בהם בימי הדין – הופכים בסיפור לספרים שכתב החייט עצמו.
הרעיון כי גם בימים הנוראים, ימי הדין והתשובה, אין לשכוח את רגש הקרבה אל הבורא ואפילו את השמחה הפשוטה – משקלו רב בחסידות. גם כאן מסתיים הסיפור בסעודה המשפחתית – פיוס הנעשה מתוך שמחה רבה. נראה כי הקב"ה עצמו מצטרף אל השמחה ואל האווירה המשפחתית.

בזווית אישית

ר' אלימלך שולח את תלמידיו בערב יום הכיפורים לחייט פשוט, כדי שיראו מקרוב איך נראית תשובה אמיתית. התלמידים המזועזעים מתקשים לקלוט את הרעיון

ההיכרות שלי עם עולמו הדרשני של ר' אלימלך מליז'נסק, כפי שבא לידי ביטוי בספרו "נעם אלימלך", ועם הסיפורים על אישיותו המיוחדת החלה לאחר ביקור בציון קברו במסגרת מסע לפולין. קשה לתאר את החוויה הרוחנית שחוויתי שם ואת ההתעלות הרוחנית שחשתי בתפילה הממושכת ובריקודים שפרצו שם ספונטנית ונמשכו כשעתיים. באותם רגעים נבטה בי ההחלטה לעסוק בסיפוריו של ר' אלימלך בעבודת הדוקטורט שלי. הסיפורים על ר' אלימלך שבו את לבי וכל קריאה ועיסוק בהם, גם היום, מעצימים בעיניי את אישיותו הצדיקה, החכמה, המחנכת ואוהבת האדם.
בסיפור שלפנינו מצטייר ר' אלימלך כמחנך העומד מהצד, ובמקום להטיף מוסר ולתאר את הידוע לו, הוא מעדיף לשלוח את תלמידיו להתנסות אישית בערב יום הכיפורים. בדרך זו מצפה ר' אלימלך שתלמידיו יחוו כיצד מתממשת חזרה בתשובה בביתו של יהודי פשוט שהתפרנס מחייטות. התלמידים הממושמעים נענים לשליחות ומתבוננים היטב במעשיו ובדיבורו של החייט כלפי שמים. הם מזועזעים מחוצפתו של החייט ומדיבורו הישיר אל אלוהים. ההתנסות האישית שלהם אינה מניבה את התוצאות שציפה להן הצדיק. הם מבקרים את מעשי החייט ואת החשבונות שלו עם אלוהים בלי להבין את המשמעות האמיתית של הדברים. ר' אלימלך הצדיק רואה בעזרת כוחותיו המטפיזיים את תגובת השמים, כיצד אלוהים ופמלייתו באו לשמוע את דבריו הפשוטים אך האמיתיים של החייט, שגרמו להם שמחה ונחת רוח. יש להניח שהתלמידים היו המומים מהמידע שסיפק להם רבם ובוודאי לא חשו בנוח לנוכח שיפוטם המוטעה.

סיפור זה זכה לעיבוד ספרותי של שמשון מלצר בספרו "שירים ובלדות". מלצר מפתח את הסיפור תוך פירוט חטאי החייט. למשל, מלווה הריבית הגיע לבית החייט והוא לא יכול היה לשלם לו את הריבית הגבוהה שדרש. המלווה רצה לחבל במלבוש שתפר החייט לנגיד ואז בנו הבכור גידפו וגירשו מן הבית. אך מלצר גם מוסר פירוט של
חטאיו כביכול של אלוהים. פירוט חטאי הבורא נועד להצדיק את העבֵרות שעברו החייט ובני משפחתו. מלצר מסיים את הסיפור בדבריו של ר' אלימלך אל תלמידיו. הוא אומר להם שאינם יודעים איזה רושם עשו הדברים למעלה.
סיפור חסידי זה מצטרף לסיפורים חסידיים רבים שמעלים על נס את כוונת הלב האמיתית של האדם הפשוט שמכיר בחטאו, רוצה לחזור בתשובה ובוחר בדרך שמבטאת יושר וכנות ביחסו לאלוהיו. אין פלא שכוונותיו הרצויות של החייט התקבלו באהדה בשמים.