חרותא, הפיתוי והרימון
רב חייא בר אשי מתפלל שהאל יציל אותו מהיצר לשכב עם אשתו, ובתגובה היא מתחפשת לזונה ומפתה אותו. האם זה חטא?
רבי חיא בר אשי היה רגיל ליפול על פניו בתחנונים במהלך התפילה ולומר – הרחמן יצילנו מן היצר הרע.
יום אחד שמעה אותו אשתו.
אמרה: והרי זה כמה שנים שהוא פורש מלשכב איתי – מדוע הוא אומר כך?
יום אחד היה לומד בגינתו.
קישטה את עצמה, עברה ובאה לפניו.
אמר לה: מי את?
אמרה לו: אני חרותא הזונה, ועכשיו חזרתי מיום העבודה שלי.
תבע ממנה יחסי מין.
אמרה לו: אם כך, לך והבא לי את אותו רימון שנמצא בראש הענף.
קפץ והלך והביאו לה.
כאשר חזר לביתו הייתה מסיקה אשתו את התנור.
עלה וישב בתוכו כדי להעניש את עצמו.
אמרה לו: מה אתה עושה?
אמר לה: שכבתי עם זונה – וזה העונש שמגיע לי.
אמרה לו: אני הייתי אותה האישה ששכבת איתה!
אמר לה: בכל זאת מגיע לי עונש, כי אני למעשה אסור התכוונתי!
מהי המשמעות של התנזרות ממין על נפשו של האדם, ולאילו מעשים היא יכולה להוביל אותו? רב חייא בר אשי שואף לחיות כמו נזיר ולהתנזר כליל מיחסי מין – אפילו עם אשתו, למרות שמותר לו לשכב עימה. באופן אופייני לתרבות היהודית הסיפור מראה את חוסר התוחלת של התנזרות ממין, והוא עושה זאת כשהוא מציג את דמותה של האישה ומראה שיש מי שנפגע מההתנזרות. כעסה של אשתו מוביל אותה לטמון לו מלכודת – היא מתחפשת לזונה ומפתה אותו בקלות ובמהירות.
בתחילה אשתו של רב אשי מאזינה לתפילתו וזועמת על מאמצי ה"התחפשות" שלו – מתברר שבן זוגה הוא בעל יצר שעושה מאמצים גדולים מאוד כדי להסתיר את היצר שלו. היא מתחפשת לזונה בשם חרותא, ובאמצעות תחפושת זו היא חושפת את טבעו היצרי של האיש שמנסה מאוד להיות נזיר.
הסיפור מלמד שיש להיעתר ליצר המיני המקובל והלגיטימי שבין איש ורעייתו. הסכנה בהתנזרות מהמעשה המותר היא הידרדרות למעשה האסור – מתוך הלחץ המיני שיכול להצטבר בתוך האדם אם הוא אינו ממומש.
