הסיפור

מלכת שבא שמעה על דבר חוכמתו הרבה של שלמה המלך ואמרה: אלך ואראה אם חכם הוא אם לאו.
הגיעה מלכת שבא לשלמה ואמרה: אתה הוא שלמה, ששמעתי עליך ועל מלכותך ועל חוכמתך?
אמר לה שלמה: הן.
ענתה מלכת שבא ואמרה לו: אדוני המלך, אחוד לך חידות ואם תפתור אותן אדע שאדם חכם אתה, ואם לא תפתור – אדע כי כשאר בני האנוש אתה.
פתחה ואמרה: מהו באר מעץ ודלי ברזל, דולה אבנים ומשקה מים?
ענה המלך ואמר לה: שפופרת של כחל לעיניים. השפופרת היא מעץ, המכחול – מברזל, הצבע שנדלה מתוכה נוצר מאבן, והיא צובעת את העין המלאה דמעות.
אמרה לו מלכת שבא: מהו עפר שיוצא מן האדמה ואוכל עפר מן הארץ, נשפך כמים ומביט לבית?
ענה המלך ואמר לה: נפט, היוצא מן האדמה ומְאַכֵּל את האדמה בהידלקו, נוזלי כמים ומאיר את הבית.
אמרה לו מלכת שבא: מהם שבעה יוצאים ותשעה נכנסים, שניים מוזגים ואחד שותה?
אמר לה: בוודאי שבעה ימי נידה יוצאים, ותשעה ירחי לידה נכנסים, שני דדים מוזגים, והוולד שותה.
אמרה לו מלכת שבא: מי אלו, אישה אמרה לבנה: אביך – אבי, סבך – בעלי, אתה – בני, ואני – אחותך?
אמר לה: בוודאי, שתי בנותיו של לוט הן.
הביאה לפניו ילדים בגובה אחד ובלבוש זהה ואמרה לו: הבדל לי בין הזכרים והנקבות.
רמז המלך לסריסיו והביאו לו אגוזים וקליות, התחיל מפזרם לפניהם. הזכרים, שלא היו מתביישים, היו נוטלים אותם בבגדיהם וחושפים כך את רגליהם, ונקבות, שהיו מתביישות, היו נוטלות אותם בצעיפים שעל ראשן.
אמר לה: אלו זכרים ואלו נקבות.
אמרה לו מלכת שבא: "וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי הַחֵצִי. הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי. אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד הַשֹּׁמְעִים אֶת חָכְמָתֶךָ. יְהִי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל […] וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה". (מלכים א י ז-ט)

---

על הסיפור

בסיפור מפגשם של שלמה המלך ומלכת שבא בספר מלכים, מוזכר בקצרה שמטרת בואה של המלכה לירושלים הייתה לנסות את המלך בחידות וכי שלמה
השיב על כולן (מלכים א י, א-ג), אך המקרא לא מספר לנו מה היו החידות שחדה המלכה למלך. את הפער הזה ממלאים סיפורי האגדה.
חמש החידות שלפנינו מצורפות משני מקורות מדרשיים שונים ואפשר להבחין בשוני בין שתי הראשונות לשלוש האחרונות, ששני מספרים שונים ייחסו לשלמה המלך.
שלוש החידות הראשונות עוסקות במשאבי טבע שמביאים תועלת לאדם – איפור מאבן הכחל, תאורת נפט. בפתירתן מוכיח המלך את ידיעותיו הנרחבות בעולם המעשה.
שלוש החידות האחרונות סובבות במרחב הגברי-נשי ומזכירות היריון ולידה, ובכך מרמזות לחיבור האירוטי שנוצר במפגש בין שני המלכים.
אם כן, שני מְספרים שונים בחרו להעניק נופך שונה למפגשם מעורר הדמיון של המלך והמלכה, אך שניהם נאמנים לסיפור המסגרת המקראי שבו המלך עומד בכבוד באתגר והמלכה נפעמת מחוכמתו.