חזרתו בתשובה של אלעזר בן דורדיא
אלעזר בן דורדיא היה צרכן זנות אובססיבי והגיע לשפל התחתיות. האם כפי שאמרה לו אחת מהזונות אין לו אפשרות לתשובה?
אמרו עליו על אלעזר בן דורדיא שלא הייתה זונה אחת בעולם שלא בא עליה.
פעם אחת שמע שיש זונה אחת מעבר לים, ששכרה היה גבוה ביותר: ארנק מלא דינרים.
נטל ארנק דינרים והלך, ועבר בדרכו אליה שבעה נהרות.
בעת ששכב איתה הפיחה, ואמרה: כשם שנפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלים אותו בתשובה.
הלך אלעזר בן דורדיא וישב בין שני הרים וגבעות ואמר: הרים וגבעות, בקשו עליי רחמים מאלוהים שתתקבל תשובתי!
אמרו לו ההרים והגבעות: לפני שאנו מבקשים רחמים עליך, נבקש על עצמנו, שנאמר "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה" (ישעיהו נד, י).
אמר בן דורדיא: שמיים וארץ, בקשו עליי רחמים!
אמרו לו השמיים: לפני שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר "כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה" (ישעיהו נא, ו).
אמר בן דורדיא: חמה ולבנה, בקשו עליי רחמים!
אמרו לו החמה והלבנה: לפני שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: "וחפרה הלבנה ובושה החמה" (ישעיהו כד, כג).
אמר בן דורדיא: כוכבים ומזלות, בקשו עליי רחמים!
אמרו לו הכוכבים: לפני שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: "ונמקו כל צבא השמים" (ישעיהו לד, ד).
אמר אלעזר בן דורדיא: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצאה נשמתו.
יצאה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא.
כששמע את המעשה בכה רבי יהודה הנשיא ואמר: יש קונה עולמו וזוכה לעולם הבא בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת.
ועוד אמר רבי: לא רק שמקבלים את חרטתם של בעלי תשובה, אלא אף קוראים להם "רבי".
התשובה היא אחד מהעקרונות המרכזיים שמחשבת חז"ל עומדת עליהם. כל אחד בכל מצב (בסייגים מועטים) יכול להתחרט על דרכיו הרעות ולשוב, לחזור לדרך הטובה, ואף לעלות בגדלותו על מי שמעולם לא חטא. הדרך הטובה אצל חכמים היא דרך התורה והמצוות.
הסיפור המוקצן של אלעזר בן דורדיא מבהיר את העיקרון הזה: הוא מבצע את החטא הבזוי ביותר בתפיסת חכמים של כניעה ליצר, לתאווה המינית, בצורה המוחלטת ביותר שלו. הוא הולך לכל זונה אפשרית, ולו היקרה ביותר, ומשקיע בכך מאמצים עילאיים וכסף רב. המעשה המיני שהוא שיא הסיפור מתואר בצורה גסה ובמהלכו הזונה מפיחה, והוא עצמו מושווה לנפיחה הזו. מקומו הרוחני של בן דורדיא מסוכם בדימוי נורא בעליבותו – נפיחה.
ומהמקום השפל הזה, שבו אף אחד לא יכול לעזור לו לצאת – לא ההרים והגבעות, לא השמיים והארץ וגרמי השמיים – הדבר היחיד שיכול לגאול אותו מדין הגיהנום הוא מעשה אחד שלו, המביע חרטה אמיתית – בכי מעומקי הלב, בכי כה אמיתי ועמוק שהביא למותו. הבכי הזה הרים אותו משאול התחתיות וממועמד לדין גיהינום אל מעמד של 'בן עולם הבא', כלומר מי שראוי להיות בגן עדן, ואף קיבל את התואר היוקרתי "רבי". זהו כוחה של תשובה.