חור בספינה
אדם יושב בספינה וקודח חור תחת מקום מושבו. האם לשכניו יש זכות למנוע זאת ממנו? משל על ערבות הדדית
אחרי שמשה רבנו שמע שאלוהים מתכוון להעניש את קורח ועדתו הוא התפלא: "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כׇּל־הָעֵדָה תִּקְצֹף"?! (במדבר טז, כב)
על כך נתן רבי שמעון בן יוחאי משל: משל לבני אדם שהיו יושבים בספינה, נטל אחד מהם מקדח והתחיל לקדוח בספינה במקום מושבו.
אמרו לו חבריו: מה אתה עושה?
אמר להם: מה אכפת לכם? הרי אני קודח תחתיי.
אמרו לו חבריו: המים עולים ומציפים את הספינה על כולנו.
כך גם אדם אחד שחוטא משפיע גם על האנשים שסביבו.
למה אכפת לנו ממעשיו הפסולים של הזולת? הטיעון של האדם הקודח הוא הגיוני: אני קודח חור במקום שלי, ברשותי הפרטית, למה אתם מתערבים?
בדרך כלל אנחנו מכבדים את זכותו של האדם לעשות כרצונו ברשות הפרט, אבל תיאור הסביבה המשותפת לבני האדם כמעין ספינה הופך את התמונה על פיה: חור במקום שבו הוא יושב הוא חור בספינה, ויטביע את כל יושביה. כלומר, חייהם של בני האדם הם משותפים, ומעשיו של כל אדם משפיעים גם על זולתו.
הסיפור מובא בהקשר של ענישה אלוהית. לפי תפיסתם של חז"ל "כל ישראל ערבין זה בזה" (ספרא, בחוקותי, ז). הציבור ערב להתנהגותו הנכונה של כל אחד מהפרטים שבו, וישלם את המחיר על התנהגות בעייתית של זולתו. אפשר לראות את פעולתה של הערבות ההדדית גם אם לא מאמינים בשכר ועונש משמיים: מעשים של אנשים בודדים יכולים להשפיע על האווירה המוסרית בקרב החברה שהם חלק ממנה.
