
חוני המעגל
חוני נכנס לתוך מעגל ומנסה להכריח את אלוהים להוריד גשמים - האם אין כאן חוצפה מוגזמת?
כשהייתה בצורת קשה ביקש העם מחוני המעגל: התפלל כדי שירדו גשמים.
אמר להם: לכו והכניסו את התנורים של קורבנות הפסח שלא יינזקו בגשמים.
התפלל חוני ולא ירדו גשמים.
מה עשה? סרטט מעגל באדמה ועמד בתוך המעגל, ואמר לפני האל: ריבונו של עולם, בניך סומכים עליי משום שאני כמו בן בית לפניך.
נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך ותוריד גשם.
התחילו הגשמים לטפטף.
אמר: לא כך ביקשתי, אלא גשמים שימלאו את הבורות ואת בריכות המאגר במים.
התחילו לרדת גשמי זעף קשים.
אמר: לא כך ביקשתי, אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה.
וירדו הגשמים בברכה, עד שכל העם יצא מירושלים ועלה להר הבית בגלל כמות הגשם.
באו ואמרו לו: כשם שהתפללת על הגשמים שירדו – כך התפלל שילכו להם.
אמר להם: צאו וראו אם אבן הטועין, שמשמשת למציאת אבדות, עדיין נרטבת מגשם.
יצאו וראו שהגשם פסק כליל.
אמר לו שמעון בן שטח: אם לא היית חוני, הייתי גוזר עליך נידוי. אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא כלפי האל, והוא עושה לך את רצונך כבן שמתחטא בפני אביו והאב עושה את רצונו.
חוני המעגל הוא כמו בן לאלוהים, ולכן יכול לבקש ממנו גשם בדיוק במידה הנכונה למרות החוצפה שבמעשה זה. הסיפור מראה לנו מערכת יחסים של צדיק שהוא כמו בנו המפונק והחצוף של האל, אך למרות התרסותיו האל מגשים את בקשותיו באופן מיידי וכך הצדיק מועיל לעם.
כמו ילד שמתעקש שלא לזוז ממקומו עד שרצונו ימולא בדיוק כמו שהוא רוצה, כך חוני תובע מהאל שיקיים את רצונו. ואצלנו עולה התמיהה: מדוע האל מקיים את רצונו של בן מפונק וחוצפן כזה?
נראה שגם שמעון בן שטח מתפלא על מעשה זה, אולם הוא מבין מדוע האל נענה לבקשות אלו – חוני הוא כמו בן חמוד של האל, וההתרסה שלו מסתמכת על קשר עם האל שאינו מבוסס על פחד, אלא על הביטחון באהבת האב ועל הידיעה שהאב ישמח למלא את רצונו למרות ואולי בגלל חוצפתו של בנו היקר והחמוד.