חולה אהבה
מהי הבדיקה הכי מהימנה לדופק? בתחרות שערך הבעש"ט עם רופא מפורסם התברר כי הרב מאבחן דברים שרופא רגיל אינו מסוגל לראותם. בכך גם מגדיר הבעש"ט מחדש את ההבדל שבין "חולי" ל"בריאות" ואת תפקידו של הרופא.
בעירו של הבעל שם טוב גרה דוכסית אחת. פעם בא רופא אחד, חשוב ומפורסם אל הדוכסית. דיברה הדוכסית בפניו בשבחו של הבעש"ט, שאדם גדול הוא וגם בקי ברפואה.
אמר הרופא: "בקשי ממנו שיבוא לכאן."
אמרה: "אין זה לפי כבודו. ראוי שאשלח עבורו מרכבה מכובדת, כמו לשר חשוב, כי אדם גדול הוא."
כך עשתה, ובא הבעש"ט לפניהם.
שאל אותו הרופא: "הנכון הדבר שאתה בקי ברפואה?"
"אמת הדבר," השיב הבעש"ט.
– "והיכן, ומיהו המומחה שממנו למדת?" שאל הרופא.
– "השם יתברך לימדני," ענה הבעש"ט.
צחק הרופא בלעג ושאל: "האם מבין אתה בדופק?"
אמר הבעש"ט: "אראה לך מה יודע אני לעשות. הנה יש לי איזו בעיה וחיסרון, בדוק נא את הדופק שלי ואמור מהו חסרוני, וגם אני אבדוק את הדופק שלך ואומר לך מה רואה אני בך."
בדק הרופא את הדופק בגופו של הבעש"ט ומצא כי יש איזו בעיה וחיסרון, אך לא ידע לומר מהי מחלתו. חולה אהבה היה הבעש"ט, מאהבתו להשם יתברך. דבר זה היה למעלה מהבנתו של הרופא, והוא לא ידע לומר על כך דבר.
אחר כך מדד הבעש"ט את הדופק של הרופא, ובתוך כך פנה אל הדוכסית ושאל: "האם נגנבו ממך כמה חפצים יקרים?" והתחיל למנות כמה חפצים שנלקחו מביתה. "כן, נגנבו," ענתה הדוכסית, "וכבר עברו כמה שנים מאז נגנבו, ואיני יודעת היכן הם."
אמר הבעש"ט: "שלחי שליח אל בית מלונו של הרופא, ויפתח את התיבה השייכת לו. שם תמצאי את כל החפצים שלמים וללא דופי."
עשתה הדוכסית כדבריו ומצאה כי צדק הבעש"ט, והרופא נסע מן המקום בחרפה ובביזיון.
כינויו של רבי ישראל "הבעל שם טוב" מעיד בעצם על המקצוע שהתפרנס ממנו – "בעל שם" – כלומר: מרפא עממי, המסתמך על ידיעותיו בחכמת הנסתר. מקצוע זה זכה כמובן לביקורת וללעג מצד רופאים מקצועיים, כפי שמשתקף בסיפור זה.
בתחרות בין הרופא לבעש"ט מתברר כי הבעש"ט בוחן דברים שונים לחלוטין מאלה שבוחן הרופא. הבעש"ט מאבחן את מצבו הרוחני של האדם, את אהבתו לאלוהיו ואת העבֵרות שעשה, המותירים את רישומם במצבו הגופני. הרופא מוצג כאן כאדם מושחת מוסרית, שאינו מסוגל להבין כי מצבו המוסרי והרוחני של האדם ניכר בגופו.
הבעש"ט עוסק בהשפעה של הנפש והמצב הרוחני על הגוף, באופן שמזכיר שיטות ריפוי "בלתי קונבנציונליות".
נוסף לכך, הבעש"ט מעיד על עצמו כי הוא "בעל חיסרון" וחולה, אך מחלתו, כך מתגלה, אינה דבר רע כלל וכלל. "מחלתו" של הבעש"ט – אהבתו את הבורא – מעידה שוב על הפער בין תפיסתו של הרופא, שמבחינתו כל מחלה היא רעה, ובין תפיסת הבעש"ט באשר להגדרה של חולי ובריאות.
