חוכמת הזמן
הרב שבתאי אטון מלמד שכמחנך הוא חייב להיענות תמיד לבקשות תלמידיו לשוחח איתו
הרב שבתאי אטון נודע בכך שמעולם לא דחה תלמיד שביקש לשוחח איתו. אף שהיה ראש ישיבה גדולה בירושלים, בכל פעם שאחד מן התלמידים ביקש לשוחח עימו עשה זאת ללא דיחוי, וכך קשר קשרים אמיצים עם תלמידיו ששיתפו אותו בכל דבר ועניין.
פעם אחת הוא נשאל – "כיצד רב חשוב ועסוק כמוך מוצא זמן לשוחח עם כל תלמיד ותלמיד?"
השיב הרב אטון: "המשנה אומרת ש'אין לך אדם שאין לו שעה' ומלמדת שאין לך אדם, גדול ככל שיהיה, שאין לו שעה לשמוע את תלמידו."
רבים מאיתנו חיים את חיינו בתחושה ש"אין זמן", תחושה המחמירה ככל שאדם מחזיק בתפקיד חשוב יותר.
אך לא כך סבור הרב שבתאי אטון. כאשר נשאל על הפלא שבזמינותו התמידית לתלמידיו הוא ענה בפראפרזה על המשנה במסכת אבות (פרק ד משנה ג) הקובעת "אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום." במקורה, משנה זו דורשת לנהוג בכל אדם באופן חיובי ולא לבוז לו, כיוון שלכל אדם יש רגע שבו הוא יכול לבוא לידי ביטוי ולהצטיין.
אך הרב אטון הופך הנחיה זו להדרכה לכל רב ומורה: תפקידו אינו רק להנחיל לתלמידיו ידע, אלא גם לשמוע את אשר על ליבם, לייעץ להם ולהביא מזור לבעיותיהם. מחנך שיכיר בכך יֵדע שאחריותו כלפי תלמידיו מחייבת אותו, עמוס ככל שיהיה, למצוא שעה ומקום לשוחח איתם.
