זיכרון ארוך
הרב פרדס, צאצא למשפחת מגורשי ספרד, זוכר את גירוש ספרד גם לאחר חמש מאות שנה
באחד ממסעותיו של הרב אליהו פרדס נחת מטוסו במדריד שבספרד עקב תקלה באחד המנועים, והנוסעים התבקשו לרדת מן המטוס עד לתיקון הבעיה. הכול הזדרזו לצאת, ורק הרב פרדס נותר ישוב בכיסאו. לאחר דקות מספר ניגש אליו דייל והציע לו את עזרתו: "האם אוכל לעזור לאדוני? האם אתה מתקשה בהליכה?"
השיב לו הרב פרדס: "איני מתכוון לרדת מהמטוס. לפני כחמש מאות שנה גורשו מכאן אבות אבותיי, יהודי ספרד, ונדרו שכף רגלם לא תדרוך על אדמת הארץ שגירשה אותם. איני מתכוון להפר את נדרם."
הדייל התעקש: "צר לי, אך אך אין כל אפשרות להישאר במטוס."
"לי אין כל אפשרות לרדת מהמטוס," התעקש הרב פרדס.
הדייל קרא לרב הדיילים, אך ללא הועיל – הרב פרדס סירב לרדת מן המטוס.
לבסוף הוזעק קברניט המטוס. הקשיב הקברניט לדברי הרב פרדס ואמר:
"אני מסיר את הכובע בפניך. כל הכבוד! לעַם בעל זיכרון ארוך נכון עתיד נפלא."
חמש מאות שנה לאחר גירוש ספרד, מסרב צאצא המגורשים, הרב אליהו פרדס, לדרוך על האדמה שממנה גורשו אבותיו. הוא עדיין נושא את הכאב של זיכרון הגירוש, והנדר שנדרו אבות אבותיו מחייב גם אותו.
הסיפור הוא על כוחו של זיכרון היסטורי ביצירת חיבור בין-דורי – דור הבנים אינו נפרד מדור האבות, אלא צומח מתוכו ומשמש המשך ישיר שלו. העבר אינו נחווה כהיסטוריה, כאירועים שחלפו ואינם עוד. הזיכרון הופך את העבר להווה ממושך, וכך מה שאירע לדורות הקודמים מעניק משמעות לדורות הבאים.
חלק ניכר מן המסורת היהודית בנוי על זיכרון היסטורי. מעגל השנה היהודי כולו סובב סביב אירועים היסטוריים: זיכרון יציאת מצרים או זיכרון החורבן מלווה את היהודי בכל רגע. מבחינה זו, העם היהודי הוא ללא ספק בעל זיכרון ארוך.
