זה בסדר גם בלי סדר
העוזר של הרב מנסה לעשות סדר בחצר הרבי. איש פשוט ומגודל שיער שנדחף להיכנס אל חדרו של הרבי, מלמד אותו שלפעמים סדר והיררכיה מסתירים את האמת הפנימית של בני האדם
כשהתחיל רבי יצחק מאיר להיות רבי בעיר גוּר רצה העוזר שלו, בּוּנים, לעשות סדר בין הבאים, כי ערבוביה גדולה הייתה במקום, ומי שרצה להיכנס אל חדרו של הרבי היה דוחק בכוח ונכנס. לפיכך קבע בּוּנים, כי תחילה ייכנסו אנשים מכובדים אל חדרו של הרבי, אחר כך החסידים ואחרונים – האנשים הפשוטים.
והנה – מיד בפעם הראשונה שבה התחיל בּוּנים להקפיד על הסדר, בא אדם אחד מגודל שיער שהיה נראה איש פשוט, ודחק להיכנס לפני החסידים. ניסה בונים למחות ולמנוע ממנו להיכנס, אך האיש לא הקשיב לדבריו, נדחף בכוח ונכנס אל חדרו של הרבי.
כיוון שנכנס האיש אל החדר לא יכול היה בונים לעשות דבר, אך עמד בפתח והביט פנימה, כדי להשגיח שהאיש ימהר ויצא.
כיוון שראה שהאיש מתעכב בחדר, נכנס בונים אל החדר, לזרז את האיש לקבל ברכת שלום ולהוציאו, כדי שיוכלו גם החסידים להיכנס.
כאשר בא בונים סמוך לשולחנו של הרבי, שמע ששאל הרבי את האיש: "מה מעשיך?"
אמר האיש: "אני מוכר מחצלות קש המשמשות לאריזה."
אז אמר הרבי: "אותי לא תרמה." אחר כך ציווה על בונים לצאת מן החדר, ושעה ארוכה הסתגר הרבי עם האיש בחדרו.
מכך הבין בונים, כי צדיק נסתר היה האיש. ומאז לא הקפיד בונים על סדר הכניסה, אלא מי שדחק עצמו קודם היה מקדים ונכנס.
האיש הפשוט, המתנהג בגסות ומראהו מוזנח, זוכה להסתגר עם הרבי לשיחה ארוכה. דבר מה שהיה באיש זה, בדברים שאמר או בדרך שבה אמר אותם גרם לרבי להבין שהאיש מסתיר משהו. בונים, עוזרו של הרבי שמביט על ההתנהלות מהצד, מבין שמדובר בצדיק נסתר.
הצפיפות, הדוחק והערבוביה מאפיינים עד היום חצרות חסידיות רבות. בסיפור זה מוענק לכל אלו ערך חיובי – הם מאפשרים למי ש"דוחק" פנימה להיכנס, ולא לחכות לתורו על פי הסדר.
מן האירוע למד בונים שאין לשפוט אדם על פי המעמד והמראה החיצוני שלו, וכי ישנם הזדמנויות או מצבים שדווקא הקפדה על הסדר עלולה לשבש ולהסתיר את הדברים האמיתיים והיפים שהמציאות מזמנת.
יש להיזהר במיוחד מסדרים הנוגעים לכבוד ולמעמד. אלו עלולים למנוע מלראות את הקסם הנמצא באותם אנרכיסטים, אלו הפורצים את הסדרים או המצויים בשולי החברה.
