זה לא כבודו זה אני
הרב יוסף משאש מלמד את מלווהו שאין צורך לכבד יותר מדי ומצליח לעשות זאת בעזרת כוס תה
הרב יוסף משאש ביקר באילת, ועם סיום הביקור הוא התארגן לקראת חזרה לביתו. בבוקר הנסיעה שאל הרב משאש את רבי אליהו בן חמו שליווה אותו בביקורו בעיר: "רבי אליהו, שתית כבר תה הבוקר?" השיב המלווה, "לא, כבודו". ביקש הרב משאש שיכינו להם כוס תה ובינתיים הפתיע ושאל: "אמור לי רבי אליהו, מי גדול יותר – אני או הקב"ה?" רבי אליהו הופתע מהשאלה ואף נבוך מן המעמד, אך בסוף השיב: "כבודו, הלא התשובה ברורה". התעקש הרב משאש, "אז מה תשובתך?" ורבי אליהו השיב במבוכה "כבודו, בוודאי שהקב"ה".
בינתיים הגישו להם את כוס התה, והרב משאש הזמין את רבי אליהו לברך ראשון. כשהחל לברך "ברוך אתה" קפץ הרב משאש ואמר: "אליהו! שמע מה שפיך מדבר! אליי אתה פונה בגוף שלישי – כבודו! כבודו! כבודו!, ואילו אל הקב"ה אתה פונה בגוף שני – אתה. והרי הקב"ה גדול משנינו!".
חייך הרב משאש והוסיף: "דבר אליי בגוף שני. ורק בשל כבודה של תורה אתה רשאי לקרוא לי רבי יוסף".
מצווה לכבד תלמידי חכמים, ובמסורת היהודית נהגו פעמים רבות לנשק את ידיהם ולדבר אליהם בגוף שלישי. רבי אליהו המתלווה לרב משאש מבקש לכבדו, אך הרב משאש חפץ לשוחח עימו מתוך קרבה ובדיבור ישיר. לעיתים מנהגי הכבוד יוצרים ריחוק ומונעים אינטימיות. הרב נוהג במלווהו בחמימות ודואג לו לכוס תה ומבקש להימנע מדיבור בגוף שלישי.
הרב מבין שהמחשה תעזור יותר מהסברים מילוליים ולכן משתמש בברכה על כוס התה כדי להמחיש לו את האבסורד כשהוא פונה אליו בגוף שלישי ואל האלוהים בגוף שני המבטא קרבה.
בדיבורו מדגיש הרב משאש את העובדה שבזמן הברכה אנו פונים אל היושב במרומים בגוף שני, ומבקש לגזור מכך בענווה את מקומו שלו במרחב.
עם זאת, הרב משאש מודע להיררכיה ומקבל בהבנה את הצורך לנהוג בו בכבוד, ולכן הוא מוכן שתהיה מחווה קטנה.
