והנה טוב מאוד
רבי שמעון והחברים הולכים בדרך וניצלים מנחש מסוכן
רבי שמעון היה הולך בדרך, והיו עימו רבי אלעזר ורבי אבא ורבי חייא ורבי יוסי ורבי יהודה.
הגיעו לאמת מים אחת, החליק רבי יוסי בבגדיו למים.
אמר: מאוסים מים אלו והלוואי שלא היו קיימים!
אמר לו רבי שמעון: אסור לך לומר כן, משום שהמים הם ממשרתי העולם, ואסור לבזות את משרתיו של הקדוש ברוך הוא.
פתח ואמר: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א, לא), וירא אלהים את כל אשר עשה – אפילו נחשים ועקרבים ויתושים, ואפילו אלו שנראים מחבלי העולם, בכולם כתוב "והנה טוב מאד", כולם משרתי העולם, מנהיגי העולם, ובני אדם אינם יודעים.
תוך כדי שהיו הולכים, ראו נחש אחד הולך לפניהם.
אמר רבי שמעון: בוודאי זה הולך לעשות לנו נס.
רץ אותו נחש לפניהם ונקשר באפעה אחד שהיה בדרך, ואחזו זה בזה ומתו.
כשהגיעו לשם ראו את שניהם שוכבים בדרך.
אמר רבי שמעון: ברוך ה' שעשה לנו נס, ובכל בריה עושה הקדוש ברוך הוא את שליחותו, ואסור לנו לנהוג ביזיון בכל מעשיו. ועל זה נאמר "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהילים קמה, ט), ונאמר "יוֹדוּךָ ה' כָּל מַעֲשֶׂיךָ" (תהילים קמה, י).
הסיפור מציב זה מול זה שני מצבים הפוכים: בראשון רבי יוסי נכשל ומתייחס בביזיון אל המים, שנתפסים בדרך כלל כדבר טוב וחיובי, אך הסתבכותו בהם ונפילתו מביאים אותו לגנות אותם. בשני, רבי שמעון רואה נחש, שנתפס בדרך כלל כדבר רע ומאיים, אך מצליח לראות גם בו את פונטציאל הטוב, משום שהוא מניח שכל הברואים הם שמשיו, עוזריו, של הקדוש ברוך הוא, חלק ממערכת אחדותית שיש בפעילותה אמת והיגיון פנימי, לכן הוא יכול לפרש בעין טובה גם היתקלות בין שני בעלי חיים מסוכנים ולראות בה נס שאירע עבורו.
