התעוררות
מהו הרגע שבו מתעורר הלב לשינוי? בסיפור שלפנינו מספר חסיד אחד על המפגש שלו עם ר' יצחק אייזיק מקַלִיב ששינה את חייו, ומחפש את הרגע המדויק שבו קרה הדבר.
סיפר אחד מרבני הונגריה, שנודע כצדיק וכאיש המעלה:
בנעוריי הייתי קל דעת וחוטא, ורחוק הייתי מן החסידים. רגיל הייתי לרקוד בחתונות ריקודים פרועים עם רעיי, כאחד השחצנים. פעם אחת הגיע רבי יצחק אייזיק מקַאליב אל העיר הסמוכה טוֹקַאי, ונסענו אני וחברִי כדי ללעוג לו, כפי שנהגו לעשות ליצני הדור.
ביום שישי באנו אל חדרו של הרב, ומצאנו אותו ישן ופניו אל הכותל. והנה, רק ראינו את שערות ראשו מאחוריו, התהפך לבבנו לשוב בתשובה, והתעורר לבבנו כמו שלא קרה לנו שנים רבות.
בינתיים התעורר הרבי משנתו. והנה, לפני שאמר לנו שלום, פנה אל המטבח ואמר לאשתו: "הכיני אוכל גם לשני אורחים נוספים. הלוא שני צעירים אלו עוד יהיו פעם יהודים טובים וישרים." רק אז פנה הרבי אלינו ובירך אותנו לשלום.
במוצאי השבת לא שבנו אל ביתנו. נשארנו עמו ונעשינו בעלי תשובה.
מדוע ראיית עורפו של הרבי גרמה לשינוי אצל שני הצעירים? ייתכן ובכך מודגש כי אישיותו הגדולה של הרבי הקרינה אף ללא שראו את פניו. אישיותו של אדם ונוכחותו מורגשת מכל גופו. גם בתלמוד כתוב כי רבי יהודה הנשיא העיד כיצד הושפע מדמותו של רבי מאיר, אף שראה אותו רק מאחור (תלמוד בבלי, עירובין, דף יג עמוד ב).
בסיפור מופיעה "התעוררות" כפולה – גם של הרבי שהקיץ משנתו, וגם התעוררות רוחנית ומוסרית של שני הצעירים. האמון שנתן בהם הרבי ויחסו החם והחיובי אליהם גרם להם לראות באור שונה את עצמם. העובדה שלא התייחס אליהם כאויביו, אף שבאו ללעוג לו, סייעה להיפוך הלב ולהתעוררות המוסרית בלבם של הצעירים. זהו סיפור על כוחו של אמון ועל חשיבותה של ראייה חיובית.
