השמש
ראש הישיבה, הרב שלום שרעבי, חוזר לתפקיד השמש לרגע. על החשיבות שבסגירת הספר ובהפסקת הלימוד לטובת עזרה לזולת
כמו בכל לילה, הרב שלום שרעבי (רש"ש), ראש ישיבת המקובלים בית אל, ישב בבית המדרש והמתין שתלמידיו יתאספו לתפילה ולימוד. השעה התאחרה, והרש"ש הבין שאם אף תלמיד אחד אינו מגיע, מן הסתם שמש הישיבה, האחראי להשכמת התלמידים, שקע בשינה ולא התעורר. סגר הרש"ש את ספרו, התעטף במעילו, נטל את הפנס, ויצא לדפוק על דלתות בתי התלמידים שהיו פזורים בכל רחבי העיר העתיקה.
כשהתעורר השמש בבהלה, מיהר נבוך אל הרב שרעבי והתנצל בפניו. מבוכתו גדלה שבעתיים כשהבין שהרב עצמו החליף אותו בתפקידו. אך הרב שלום שרעבי הרגיע את השמש הנבוך ואמר: "הלוא גם אני הייתי שמש, והדבר רמוז בשמי [שלום מזרחי שרעבי]."
גם בלי היכרות עם תולדותיו של הרב שלום שרעבי (רש"ש), ניכר שהוא מגלה רגישות חברתית ומוסרית יוצאת דופן: אף שהיה ראש ישיבה ואישיות נערצת, לא התבייש והחליף את השמש, ואף נמנע מלגעור בו על כך שלא התעורר בזמן.
אך היכרות עם סיפור חייו של הרש"ש מאירה סיפור זה באור אחר. הרש"ש עלה אלמוני מתימן לירושלים, והתקבל לעבודה בישיבת המקובלים "בית אל" בתפקיד של שמש. לאחר זמן מה בתפקיד זה התגלה הרש"ש כעילוי והפך לראש הישיבה. אם כך, לזמן קצר חוזר הרש"ש לתפקידו הראשון בישיבה כשמש. בניגוד לדרכו של עולם, שבו מי שטיפס בסולם הדרגות אינו שב אל המדרגה התחתונה, הרש"ש אינו נרתע מלשוב אל תפקידו הראשון, ולהעיר את תלמידיו משנתם, וזאת מתוך תפיסה שתפקידו של ראש הישיבה, בסופו של דבר, זהה לתפקידו של השמש – לעורר את התלמידים משנתם.
דומה שהרש"ש מלמד אותנו דבר נוסף: כשם שהוא עשה את הדרך מתפקיד השמש לתפקיד ראש הישיבה, יכול הוא לעשות את הדרך בחזרה במקרה הצורך, וזהותו לא תושפע מכך.
אביגדור קהלני
תא"ל במיל', יו"ר המועצה הציבורית מרכז שז"ר
הסיפור של רבי שלום שרעבי ריגש אותי מאד. ראשית הצניעות והנכונות לעבוד בעבודה שלא הביאה לו כבוד במיוחד בין תלמידי ישיבה שכולם יודעי תורה כאוצר בלום.
חוכמתו של בחור להקשיב ולא להראות לכולם אני לומד על מנת שישמור על מקומו בתוך קהל הלומדים. מעמיד פני תם וישן אבל בחצי עורמה לומד והופך למבריק עד שהפך למשנה לרב גדליה חיון. הדבר השני המרגש בסיפור הוא צניעותו של שלום שרעבי ושלא רצה להביך איש ולהפגין יידע מול רבו על מנת שלא להביכו.
לו לקחנו קצת מן הצניעות הזו אל החיים שלנו היום. לו למדנו מן הסיפור על הצמא לדעת תוך שמירת על היידע מבלי להשתמש בו להאדיר את הלומד. לו רק ידענו שלא להביך אנשים ובאופן מוסתר לעזור מבלי לקבל תמורה. מי ייתן וסיפורים שכאלה שהינם כאגדות עם ישפיעו עלינו ויהפכו את כולנו כאזרחים טובים יותר ואוהבים איש את רעהו ויבאו לתת כתף ברגע האמת.
