הסיפור

בראשית שנות העשרים ביקר ווינסטון צ'רצ'יל בתל אביב. מכיוון שלא היו עצים של ממש בעיר הצעירה, ואין לקבל שר מושבות בלי שדרה מתקבלת על הדעת, "נטעו" לכבודו אבות העיר שדרת עצים בוגרים. באמצע המעמד קרס אחד העצים והמבוכה הייתה גדולה. אבל צ'רצ'יל צחק, טפח לדיזנגוף על השכם ואמר: "העיקר הם השורשים".

---

על הסיפור

תל אביב הייתה עיר בתנופת פיתוח אדירה. צ'רצ'יל הגיע לבקר בה ב-1921, זמן קצר אחרי שהארץ נכבשה בידי הבריטים. טקס קבלת הפנים סוקר בהרחבה בעיתונות ונכחו בו גם הנציב העליון והברון רוטשילד. בעת ביקורו של צ'רצ'יל גרו בתל אביב כשלושת אלפים אנשים, ותוך 15 שנה התגוררו בה 150 אלף איש. הסיפור בא להזכיר לנו שפיתוח מהיר ככל שיהיה, לא מתרחש בן לילה.
בבואם להיערך לקראת הביקור ההיסטורי, מחליטים בני היישוב לחפור בורות ולהניח בהם עצים בוגרים. המעשה שלהם מסמל ניסיון לעקוף את מהלכו הטבעי של הטבע ולהאיץ אותו, אלא שהטבע דורש סבלנות. השורשים מסמלים גם רובד עמוק יותר של התפתחות היישוב העברי בארץ ישראל. תל אביב היא עיר עברית חדשה ולכן היא עיר בלי שורשים. זאת בניגוד, לאחותה הזקנה, ירושלים, בעלת השורשים העמוקים. דבריו של צ'רצ'יל מבקשים לקרוא תיגר על הוויתור על השורשים.