השולחן והמכשול
מדוע ציווה ר' מנדל מרימנוב לנסר את הפינות של השולחן החדש שקיבל?
ר' מנחם מֶנדל מרימַנוֹב קיבל פעם במתנה שולחן יקר ויפה.
יום אחד שיחק נתן יהודה-לֵייבּ, בנו של הרבי, עם אחד מבני השכנים. במהלך המשחק רצו הילדים מסביב לשולחן וניסו לתפוס זה את זה. בנו של הרבי ברח מן הילד שרץ אחריו, עד שנפגע ראשו של הילד מאחת מקצוות השולחן והחל לבכות: "ראשי ראשי".
מיד אחר כך נרגע הילד והמשיך את משחקו. אף על פי כן, ציווה ר' מנדל לחתוך את קצות השולחן היקר, כדי להסיר מכשול מביתו, שהרי נתקל בו ילד מילדי ישראל.
ר' מנדל מרימנוב קיבל שולחן חדש ויפה, אך ציווה לנסר את פינותיו כדי למנוע מן הילדים המתרוצצים סביבו להיפגע.
כבר בתורה מוזכר כי על האדם להיזהר מלהניח מכשולים בביתו (דברים כח, ב). כדי להקפיד על מצווה זו, מוכן ר' מנדל לוותר על שלמותו של השולחן ולפגום ביופיו.
הסיפור מעיד על הקפדתו ההלכתית של הרב אך גם על תשומת לבו לכאבו של הזולת, אפילו כשמדובר במכה קלה שקיבל ילד צעיר.
