הסיפור

מעשה באחד מתלמידיו של הבעל שם טוב שהעלה על הכתב דברי תורה ששמע מפי רבו. פעם אחת, ראה הבעש"ט שד ובידו ספר.
שאל אותו הבעש"ט: "מהו הספר שבידך?"
השיב לו השד: "זה הספר שחיברת!"
הבין הבעש"ט כי מישהו כותב את תורתו.
קרא הבעש"ט לכל תלמידיו ושאל אותם: "מי מכם כותב את תורתי?"
הודה אחד התלמידים שהוא זה שהעלה על הכתב את תורתו של הבעש"ט.
ביקש הרבי לראות את הכתבים, ולאחר שקרא בהם אמר: "איני רואה כאן אפילו דבר אחד שאמרתי."

---

על הסיפור

מקור כוחה, עוצמתה וחיוניותה של תורת החסידות הוא הדיבור החי והחוויה הבלתי אמצעית, ולא הדברים הכתובים. בקשר החי והישיר בין הרב לתלמיד ובחוויה הממשית עצמה יש משהו שלא ניתן לתעד ולשַמֵר. מרגע שהדברים עלו על הכתב אבדה חיוניותה של החוויה הבלתי אמצעית.
הסיפור גם מצביע על הפער המוכר בין החוויה החיה – התורה שבעל-פה, ובין יציקתם של הדברים בתבניות קבועות ומאובנות בתורה שבכתב.