הסיפור

מספרים שהמהר"ם מרוטנבורג נאסר והיה לכוד במשך כמה שנים במגדל אייגזהם (שנמצא היום בגבול צרפת-גרמניה).
בני הקהילות היהודיות רצו לפדותו, והשר הגרמני שישב במגדל תבע מהם דמי כופר רבים מאוד.
אולם למרות חשיבותו לקהילה וללומדי התורה, המהר"ם מרוטנבורג התנגד לכך בגלל המחיר הגבוה שביקש השר והעדיף להישאר בשבי. הוא אמר: "אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהם" (משנה גיטין, ד ו), שמא התשלום יעודד לקחת בשבי חכמים גדולים אחרים.

---

על הסיפור

בעולם הקדום חירותו של אדם הייתה מטבע עובר לסוחר: בריונים היו שובים אנשים לעבדות ומכרו אותם למי שהיה יכול לשלם. החברה היהודית פיתחה מחויבות כלפי אותם שבויים, ונהגה לקנות אותם משוביהם על מנת לשחררם. אך האם נכון לשלם עליהם כל מחיר שיידרש?
המהר"ם מרוטנבורג היה החכם החשוב ביותר של יהודי אשכנז במאה ה-13, והסיפור על סירובו להשתחרר מהשבי תמורת דמי פדיון מופקעים מציע מורשת תרבותית לגבי פדיון שבויים. זהו סיפור קשה, שמציג את המוטיבציה של הרב להישאר בשבי משום שפדיונו במחיר לא סביר עלול לעודד חטיפת רבנים חשובים, וכך להוביל לתגובת שרשרת של חטיפות ופדיון שבויים חוזרים ונשנים.
על פי מחקר של מקורות אחרים מימי הביניים, נראה שאין עדות ממשית שהמהר"ם אכן סירב שיפדו אותו. אולם גם ההתרחשות שבסיפור אינה אמת היסטורית היא מהדהדת דילמות מוסריות הקשורות בפדיון שבויים שעמדו בפני מי שסיפרו אותו, ועומדות בפנינו גם היום. הסיפור חושף את הצורך של העם לספר סיפור כזה, ולעודד דיון על האופן שבו קהילות יהודיות בגולה צריכות להתמודד עם אלימות וסחטנות שעיקרן תאוות בצע. פדיון שבויים במחיר גבוה מציב דילמה מוסרית: לצד המחויבות לפדיון השבוי, מעמיד הרב, גיבור הסיפור, רגישות נוספת – פדיון שבויים במחיר גבוה יכול להוביל בסבירות גבוהה לשבויים נוספים. למרות העמדה החד-משמעית שלו, הדילמה בנושא נותרת בעינה.