הרפתנית הראשונה
מרים ברץ מדגניה חולמת להיות רפתנית. באמצעות תושייה ושיתוף פעולה עם שכנתה הערביה, היא מצליחה לשכנע את הגברים שהיא מסוגלת לתפקיד
בשנת 1911 הגיעה לדגניה הפרה הראשונה. שמה היה ג'ולנית – על שם ארץ מוצאה – הגולן. היא לא הייתה טובה מראה… ובכל זאת התרגשתי. הינה חשבתי – החלום לעסוק בחקלאות קרוב להתגשם. אולם הטיפול בפרה נמסר לידיהם המגושמות של הבחורים. קינאתי בהם. דרשתי וביקשתי שימסרו לי את הטיפול ב'בת היחידה' שלנו – אך החברים לעגו לי בשחצנות. פניתי לעזרתה של זכיה, אשת השיח' הערבי, שגרה בחושה שלנו ורק קיר דק הפריד בינינו. כרתי עימה ברית חשאית… היא נתנה לי שיעור ראשון בעל פה בתורת החליבה. כעבור ימים מספר הקשתי בלילה על קיר החושה והערתי את זכיה, לבשתי את שמלתה ואת צעיפה כדי להערים על הפרה. שיננתי את הפזמון הערבי שזכיה הייתה שרה באוזני הפרה בעת החליבה… ומצוידת בכל אלה נכנסתי לרפת וחלבתי את ג'ולנית בפעם הראשונה! בבוקר הופתע הרפתן בראותו שהפרה כבר נחלבה. הדבר נודע בקבוצה והיה לשיחת היום, ולאחר מאבק קצר ועקשני הסכימו החברים למסור את הפרה לטיפולי מאחר שהוכחתי שאני בקיאה במלאכה.
כמו חלוצות רבות הגיעה מרים ברץ לארץ ישראל כדי לעסוק בחקלאות. אלא שבימים ההם, על אף שהקיבוץ קרא לשוויון ושותפות בעבודה וברכוש, לא היה שוויון בין גברים ונשים. ענפי המשק החקלאיים היוקרתיים היו נעולים בפניהן, והן הופנו לתפקידים ששויכו באופן מסורתי לנשים: בישול, כביסה וגידול ילדים. חלוצות רבות ביקשו לחולל מהפכה לא רק מגלות לקוממיות אלא גם ביחסים בין גברים ונשים והתעקשו לשאת בנטל החקלאות שהייתה משאת הנפש של החלוצים כולם, וכדברי חיותה בוסל מדגניה א': "האישה תובעת את זכותה למילוי חובות" (חיותה בוסל, "בתנועתנו", דברי הפועלות, 97-95).
ואכן, מרים ברץ הייתה נחושה לכבוש את מקצוע הרפתנות ולמלא את חובותיה לקבוצה. לצורך כך היא כרתה ברית חשאית אם אשת השיח', זכיה. אשת סודה לימדה אותה את תורת החליבה, את שיר החליבה, ואפילו השאילה לה את בגדיה כדי להבטיח שהפרה לא תיבהל ותאפשר למרים לחלוב אותה בשלום. בזכות זכיה, מרים העמידה את החברים בפני עובדה חדשה: היא לא נופלת מהם ביכולותיה, ואין להגביל אותה ואת הנשים האחרות לבישול, כביסה וגידול ילדים. בהמשך נסעה מרים יחד עם שני ילדיה, שהיו בני שבוע ימים ושנתיים וחצי, ללמוד את תורת החליבה בבן שמן. במעשיה סללה את הדרך לנשים רבות שהשתלבו והובילו ענפי משק מגוונים. עד שנות החמישים של המאה העשרים ענף החליבה בדגניה א' היה נתון לידיהן של נשות הקיבוץ, בהנהגתה של מרים ברץ, מייסדת הרפת הקיבוצית.
