הרב והמופתי לומדים בחברותא
הרב הראשי של עזה והמופתי של העיר משתפים פעולה במאבקו של האסלאם במיסיון הנוצרי
הרב ניסים אוחנה, רבו של היישוב היהודי בעזה בראשית המאה ה-20, ישב ולמד בביתו, והינה דפיקות על הדלת. מה רבה הייתה הפתעתו כשגילה בפתח ביתו את המופתי של עזה, שיח' עבדאללה אל-עלאמי. הפתעתו גברה שבעיים כאשר השיח' הסביר שהוא בא לבקש את עזרתו של הרב.
לאחר שהתיישבו לשוחח הסביר המופתי את סיבת בואו:
"כידוע לך המיסיון הנוצרי הקים בית חולים בעזה, והוא משתמש בו כדי לנצר את תושבי העיר המוסלמים. רבים פונים אליי בעקבות מפגש עם מיסיונרים ומבקשים ממני מענה לשאלותיהם. אני בקי בקוראן אך את התורה והברית החדשה איני מכיר. אני מבקש את עזרתך בלימוד תורתכם כדי שאוכל ללחום במיסיונרים המערערים על האסלאם."
הרב אוחנה הסכים לסייע למופתי, וכך נפגשו השניים פעמיים בשבוע ולמדו יחד את פסוקי התורה. לימודם היה פורה, ואת התשובות לטענות המיסיונרים הנוצרים, שעלו מתוך הלימוד, העלה המופתי על הכתב. לימים, כשהתמנה הרב ניסים בנימין אוחנה לרבה של חיפה, הוא הוציא לאור את תשובותיו של המופתי, שנכתבו במקור בערבית, בספר בשם "ודע מה שתשיב לאפיקורס".
תמונת הרב והמופתי הלומדים בחברותא בעיר מפתיעה ביותר. אך בתחילת המאה ה-20, כאשר חש המופתי שהוא זקוק לסיועו של הרב, הרב לא השיב את פניו ריקם, וסייע לו לשמור על עדתו מפני המיסיון הנוצרי. מדוע הכניס הרב את ראשו במאבק בין שתי הדתות?
אפשר להסביר שחיצי המיסיון היו מופנים לא רק כלפי הרוב המוסלמי בעיר, אלא גם כלפי המיעוט היהודי. בשיתוף הפעולה עם המופתי הגן הרב גם על קהל עדתו.
אך אפשר גם שהאופן שבו נהג הרב אוחנה נובע מתפיסה עקרונית המתנגדת לכל מיסיון דתי. כידוע, היהדות אינה דת מיסיונרית, ומסתייגת מגיור המוני ויזום. נראה שהרב אוחנה סבור שיש להניח לכל בן דת אחרת להישאר באמונתו ולהתחזק בה, ולכן הוא מתנגד למיסיון, גם אם פעולותיו אינן מכוונות כלפי בני עדתו היהודים.
