הרבץ בסוסים
מדוע התעכב ר' שניאור זלמן שנה נוספת, ולא חזר אל ביתו? שיחה מסתורית בינו ובין ר' אברהם, המכונה "המלאך", גרמה לו לעצור ולחזור אל בית רבו.
אחרי שנפטר רבי דוב בּער, המגיד ממֶזריטש, נפוצו תלמידיו על פני הארץ, וכל אחד מהם לימד את תורתו של רבם בקהילה שבה התיישב. גם רבי שניאור זלמן, מי שעתיד להיות האדמו"ר הזקן של חסידות חב"ד, היה מתלמידיו של המגיד ממזריטש, וכשנפטר מורו, רצה גם הוא לנסוע אל מקומו. אך לפני שיצא לדרך בא לבקרו רבי אברהם "המלאך", בנו של המגיד.
"אבי, המגיד, כבר אירח אותך בחייו כראוי, וקיים בך את מצוות 'אש"ל' – אכילה, שתייה וליווי – בהם מכבדים את האורחים," אמר "המלאך" – "מצוות אלו קיים בך אבי גם באופן גשמי וגם באופן רוחני. אך אני לא זכיתי עדיין לקיים בך את מצוות הליווי, ועל כן ברצוני ללוות אותך בשעה שתצא לדרך."
וכך עשו.
כשיצא ר' שניאור זלמן לדרכו, עברה העגלה לפני ביתו של "המלאך", וזה עלה וישב בעגלה לצדו של ר' שניאור זלמן. כאשר יצאה העגלה פנה לפתע ר' אברהם "המלאך" אל העגלון ואמר: "הרבץ בסוסים כדי שיתחילו לרוץ כה מהר, עד שישכחו שהם סוסים." מיד הבין ר' שניאור זלמן, כי משפט זה אינו אלא משל לדבר חשוב מאין כמותו, אותו טרם זכה ללמוד מרבו, המגיד.
הוא פנה אל "המלאך" ואמר: "צודק אתה. כדי ללמוד דבר זה עלי להישאר כאן שנה נוספת." והעגלה שבה אל מזריטש.
מתוך הסיפור עצמו קשה לדעת מה בדבריו של "המלאך" עצר את ר' שניאור זלמן ברגע האחרון מלחזור לביתו. ר' אברהם שכונה "המלאך" היה חברו הטוב של ר' שניאור זלמן ובנו של המורה, המגיד ממזריטש. הוא היה ידוע כאדם שחי בפרישות ועסק בחכמת הקבלה. המשפט היחיד שאמר ברגע המכריע קשור ל"סוסים" ששוכחים שהם סוסים. ייתכן שהמשפט רומז לגופניות הארצית, המשולה לסוס. ולפיכך, אולי רמז "המלאך" לכך כי יש צורך בעוד עבודה קשה (הכאה) כדי לגרום לאדם לשלוט בגופו ולטהרו.
בכל אופן, ר' שניאור זלמן הוא התלמיד היחיד שהחליט להישאר, בעוד חבריו כבר המשיכו לתפקידי הנהגה שונים. ואם כך, אולי הסיפור רומז כי אדם צריך להתכונן היטב לפני שהוא מקבל על עצמו תפקיד ציבורי כלשהו, וכי ראוי לכל אדם לזכור שייתכן שעליו לעצור ולהיות שוב תלמיד בטרם יהפוך למורה בעצמו.
