
הרבי שלא קם לתחייה
איך יכול היה ר' נפתלי צבי מרופשיץ להתארח אצל תלמידו ר' חיים מצאנז שנים אחרי מותו? האם יש חיים אחרי המוות?
רבי חיים מצַאנז היה תלמידו של רבי נפתלי מרוּפּשיץ. לאחר מותו של ר' נפתלי נשא בנו של ר' חיים מצאנז את נכדתו של ר' נפתלי, בת בנו, רבי מאיר מדְז'יקוֹב.
פעם אחת, ביום השני של חג השבועות, בשנים שלאחר פטירתו של ר' נפתלי מרופשיץ, אמר ר' חיים "הרבי שלי, ר' נפתלי מרופשיץ – הוא כאן כעת, ליד שולחני."
לאחר זמן, בא בנו של ר' חיים מצאנז אל חותנו, ר' מאיר – בנו של ר' נפתלי – וסיפר לו את הדברים שאמר אביו בחג השבועות.
מיד ציווה ר' מאיר לרשום את הדברים בפנקסו.
בכל שנה נהגו שני המחותנים, ר' מאיר ור' חיים להיפגש בדְז'יקוב או בצַאנז. המתין ר' מאיר עד שבא אליו ר' חיים, ואז שאל: "האם אכן אמרת כי אבי נכח על יד שולחנך? כיצד ייתכן הדבר שאבי יצא מעפר קברו שברופשיץ ובא אל צאנז?"
– "לא התכוונתי שאביך עצמו יצא מקברו," ענה ר' חיים, "אלא התכוונתי לרוחו הגדולה של אביך."
– "ובכל זאת," המשיך והקשה ר' מאיר, "מנסה אני להבין את העניין. כיצד אמרת שאבי הגיע אל שולחנך?"
"כוונתי הייתה," הסביר ר' חיים, "כי ערכתי את הסעודה באותו אופן שבו נהג אביך לערוך את סעודתו."
בין חסידים מקובל לספר על מעשי נסים שאירעו לצדיקים, סיפורים שבהם השמים הם הגבול. אבל היו גם צדיקים שראו טעם לפגם בסיפורים כאלה שאינם מתייחסים ברצינות להבדל בין מציאות לדמיון. כזה הוא העימות בין ר' חיים מצָאנז לבין ר' מאיר מדזִ'יקוֹב.
ר' חיים מצאנז מספר שהוא אירח את רבו, ר' נפתלי צבי מרופשיץ שכבר אינו בין החיים. בנו של ר' חיים חוזר על הסיפור באוזני חותנו, ר' מאיר, שהוא בנו של הר' מרופשיץ. ר' מאיר אינו רואה בעין יפה את ההתפארות בנסים היוצאים מגדר הטבע ובהזדמנות הבאה הוא חוקר את ר' חיים.
בתחילה מנסה ר' חיים להתחמק בתיאורי גדולתו של הר' מרופשיץ, וכשר' מאיר מתעקש הוא מודה ומתחמק בתירוץ.
אף על פי שהסיפור עומד בסימן ההתנגדות לסיפורי נסים מופרזים, מעניין לבחון את דבריו של ר' חיים לא רק כתירוץ: הוא אומר שכאשר בני הבית נוהגים את מנהגיו של ר' נפתלי צבי הם הופכים אותו לנוכח. והנה לנו דרך להחיות מתים גם בלי לחולל מעשי פלאות: מעשה הפלא הוא המאמץ לשמר את מורשתם של צדיקי העבר.