הקורבן של העני
המלך אגריפס מצווה להשבית את המקדש עבור קורבן ענק שהוא מבקש להביא. האם יתקבל ביום הזה קורבנו הדל של העני?
המלך אגריפס רצה להקריב אלף קורבנות עולה ביום אחד.
שלח הודעה לכוהן הגדול: פנו היום את בית המקדש לקורבנות שלי בלבד.
בא עני אחד ובידו שני תורים (ציפורים) וביקש מהכוהן: בבקשה הקרב את אלה.
אמר לו הכוהן: המלך ציווה אותי לפנות את בית המקדש לקורבנות של המלך בלבד.
ענה לו העני: אדוני הכוהן הגדול, בכל יום אני צד ארבעה עופות, שניים אני מקריב ואז נותרים לי שניים לפרנסתי. אם אינך מקריב את שני התורים שלי אתה חותך את פרנסתי.
לקח הכוהן הגדול את התורים והקריב אותם.
ראה אגריפס בחלום מישהו שאומר לו: קורבן של עני קדם לך.
שלח המלך לכוהן הגדול: האם לא ציוויתי אותך לפנות את בית המקדש עבורי היום?
סיפר לו הכוהן הגדול את המעשה בעני.
ענה המלך: יפה כל מה שעשית.
המלך לקורבנו של העני, הסיפור מזמין אותנו לבחון מה אנחנו עושים כשאנחנו מקריבים.
אגריפס המלך מבקש להקריב קורבן גדול לאלוהים: אלף בהמות לעולה – קורבן שנשרף כליל ואף חלק ממנו איננו נאכל. לכאורה זהו עניין נאצל, אלא שכדי לממש את אותו מעשה הקרבה, קודש לאלוהים, דורש המלך שבית המקדש כולו יוקדש לקורבן שלו.
לעומת המלך שיש בידיו עושר בלתי מוגבל, העני מתפרנס בצניעות ומקדיש חצי מרווחיו היומיים לבית המקדש. הוא איננו מבקש שיעצרו את בית המקדש לכבודו, אלא רק שיקבלו גם את מתנתו הצנועה.
למשמע סיפורו של העני גם המלך מכיר בזכותו של קורבנו הצנוע לבוא אל המקדש. האם המלך הפנים גם את הביקורת שהסיפור מפנה כלפי המעשה הראוותני שלו? ספק רב.
