הצנוע לא ידוע
כאשר אנחנו מצטנעים אנחנו יודעים שלמעשה אנחנו רק מחביאים את הגאווה שלנו. איך להצטנע באמת?
רבי מנחם מנדל מוויטבסק היה נוהג להתפאר ולהתגאות, והיה מספר משל בשם רבי יעקב יוסף מפולנאה על עניין ההתגאות:
"משל למלך שיצא למלחמה ושם את כל אוצרותיו בתוך מצודה מבוצרת. והייתה לו אבן טובה אחת שחשש להפקיד אפילו בתוך המבצר האיתן ביותר. לכן החביא אותה בגל אשפה. שם לא ימצא אותה אף אדם – כך הענווה והגאווה."
כולנו מצטנעים, אבל בעצם זהו רק משחק חברתי. כאשר מישהו מצטנע הכול יודעים שהוא בעצם מסתיר את גאוותו. כמו מלך המחביא את אוצרותיו במבצר, כך כולם יודעים שהגאווה נמצאת והיא רק מסתתרת. רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי יעקב מפולנאה מציעים לא להחביא את הגאווה אלא להחביא דווקא את הענווה בתוך דיבור של גאווה. שהרי כולם מתגאים, והמאמץ להסתיר הוא מגושם ורק מבליט את הגאווה עוד יותר. לכן דווקא כשהגאווה נמצאת על פני השטח, ולא נעשה מאמץ להסתיר אותה, יכול האדם להתמודד עם נטיות הגדלות שלו בלי מאמץ ההסתרה, ולהבין שגם אם יש בו גדלות הרי שהיא איננה נובעת ממנו עצמו, אלא מהכוחות הגדולים שעשו אותו: אם זה אלוהים או הוריו או הכישרונות שזכה להם.
