הצדיק הנסתר מצפת
יש דברים שצריך להשאירם סמויים מן העין. בין סמטאות צפת פגש ר' יחזקאל משינובה צדיק מסתורי. האיש ניסה ככל יכולתו להתחמק ממנו ולשמור על סודו
כאשר חזר רבי יחזקאל משינוֹבַה, בנו של רבי חיים מצַאנְז, מביקורו בארץ ישראל, ציווה ר' חיים לערוך לכבוד בנו סעודה גדולה. במהלך הסעודה ביקש ר' חיים מבנו: "חֶזקלֶה, ספר נא מה ראית בארץ ישראל."
סיפר ר' יחזקאל: "ראיתי בארץ ישראל צדיק נסתר, אחד מלָמ"ד-וָא"ו הצדיקים הנסתרים, וכך היה המעשה:
בהיותי בצפת טבלתי במקווה בערב שבת קודש, וראיתי שם איש טובל טבילות יפות מאוד. רציתי לדעת מי הוא, אלא שלא היה שם איש ממכריי שאוכל לשאול אותו על אודות אדם זה. בתוך כך מיהר האיש לצאת מן המקווה והתלבש בחיפזון ובזריזות. מיהרתי גם אני להתלבש ויצאתי כדי ללכת בעקבותיו. במהירות גדולה הלך האיש בסמטאותיה של צפת, וראיתי שהוא הולך בדרך פתלתלה כדי שלא אוכל לעקוב אחריו. כך רץ האיש בסמטאות אל מורדותיה של צפת, שכל כולה של עיר זו עליות ומורדות.
לבסוף לא יכולתי עוד להמשיך וללכת אחריו, וקראתי אליו בקול שיעצור, כי ברצוני לשאול אותו דבר מה. אז פנה אליי האיש ואמר: 'הרב משינוֹבַה, מה אכפת לך שאני עדיין חי בעולם הזה?' נבהלתי מדבריו, ולא הלכתי אחריו עוד.
אחרי שנכנסה השבת והתפללתי קבלת שבת ותפילת ערבית, הצטערתי שלא זכיתי להתברך מפיו של האיש ולשאול אותו על כמה עניינים חשובים. גמרתי בדעתי לשאול על האיש, ושאלתי את מכריי שבצפת: 'מי הוא אדם זה שמראהו כך וכך, והיכן הוא גר?'
– 'אדם פשוט הוא,' אמרו לי, 'זה כמה חודשים מאז שבא לכאן, והוא גר לבדו בביתו של יהודי ספרדי אחד, ברחוב הספרדים שבקצה העיר.'
לקחתי עמי את אחד ממכריי שיבוא עמי לאותו הבית, וגיליתי לו בסוד את מטרתי. קיוויתי שנמצא את האיש בביתו ואברך אותו בברכת שבת – 'גוּט-שבֶּעס' – וכך אתחיל ואשוחח עמו. אבל כשבאנו אל ביתו של הספרדי, אמר לי בעל הבית: 'לפלא הדבר בעיניי. הנה זה האיש הגיע לכאן מחוצה לארץ, וזה כמה חודשים שגר כאן במרתף. והנה אתמול, מיד כשחזר מן המקווה ארז את חפציו, שילם לי את המגיע לי והזמין חמָּר עם חמורו כדי להוביל את חפציו אל כפר עין-זֵיתוּן הסמוך לכאן. שאלתי מדוע הוא נוסע עכשיו, והלוא השבת קרובה לבוא. והוא ענה לי כי נחוץ לו מאוד להיות שם בשבת.'
לאחר ששמעתי את סיפורו של הספרדי, שבתי אל האכסניה שלי, ובכל אותה השבת הצטערתי על שלא זכיתי לראותו עוד. לא גיליתי לאיש על מה שאירע לי, ולעצמי אמרתי כי במוצאי השבת אמהר ואסע אל עין-זֵיתוּן. אולי אזכה ואפגוש בו שם.
מיד בצאת השבת לאחר ההבדלה אמרתי לאיש סודי, שיביא שני חמורים כדי שנרכב יחד לעין-זֵיתוּן. כשבאנו אל המקום, שאלנו את אנשי הכפר אם ראו את האיש, ואם ידוע להם היכן הוא גר. אמרו לנו: 'ראינו את האיש שבא לכאן בערב שבת, והוא גר בביתו של האופה.'
באנו אל בית האופה ושאלנו על האיש. אמר לנו האופה: 'כל השבת היה עמנו האיש, ועמו גם החמר הגוי שהביא את חפציו. מיד בצאת השבת בא האיש מבית המדרש, ערך את ברכת ההבדלה ונסע עם הגוי, ולא אמר לנו להיכן נסע לשלום.'"
כל זאת סיפר ר' יחזקאל לפני אביו, ר' חיים מצַאנְז, בשבת לאחר ששב מארץ ישראל.
הפגישה עם הצדיק הנסתר כרוכה בסוד. ר' יחזקאל משינובה מזהה כי האדם המסתורי הוא אחד מן הצדיקים הנסתרים – אלו הם הל"ו – שלושים ושישה הצדיקים הנסתרים שבכל דור. האיש עושה כל מאמץ להישאר נסתר. ר' יחזקאל מנסה לחשוף אותו, אך בו בזמן גם לשמור על כך בסוד. במשפט היחיד שאמר לו האיש התברר כי הלה ידע – אולי ברוח הקודש ובנבואה – כי מי שרודף אחריו הוא "הרב משינובה", והוא מבקש ממנו להניח לו כדי שיוכל להמשיך ולחיות.
חשיפת הסוד משמעה סופו של הצדיק הנסתר שבסיפור. ובמילים אחרות – ישנם דברים שעליהם להישאר סודיים ומוצנעים. החשיפה והגילוי גוזרים על דברים מסוימים כליה והרס.
הסיפור משקף את תחושת התסכול על ההחמצה, על כך שהמפגש לא התקיים. עם זאת, מובן כי לעתים מה שאפשר הוא רק לדעת שיש כזה סוד, אך יש להשאירו סמוי מן העין.
