הפריצות אצלי בראש
אביי חשד כי מעשה בלתי ראוי עשוי להתרחש ויצא למעקב אחרי החשודים, אך בסופו של דבר גילה כי החשוד היחיד הינו הוא עצמו
פעם אחת שמע אביי איש אחד אומר לאישה: בואי נשכים ונלך יחד בדרך.
אמר אביי לעצמו: אלך מאחוריהם, כך שאם יבקשו לשכב זה עם זו – אוכל למנוע מהם לעבור על האיסור.
שעות ארוכות הלך אביי אחריהם בשביל נסתר בין קני סוף, אך השניים המשיכו בצעידתם ולא עשו כל מעשה בלתי ראוי.
כאשר נפרדו, שמע אותם אומרים זה לזו בנועם: דרכנו אָרְכָה – אך חֶבְרָתֵנוּ ערבה.
אמר אביי – לו הייתי אני במקומם, לא הייתי מצליח לרסן את עצמי ולהימנע מן החטא.
הלך ותלה עצמו על קורת הגשר בצערו.
בא לשם זקן אחד ואמר לו כך: 'כל הגדול מחברו – יצרו גדול ממנו'.
הסיפור חושף את המנגנון המתוחכם והסמוי האורב לפתחו של אדם התופס את עצמו כמפקח על התנהלותה המוסרית של סביבתו. דימוי עצמי זחוח שכזה עשוי לשמש כהסוואה ליצריו האפלים של המפקח עצמו – המושלכים על סביבתו. כך, החכם אביי רואה את עצמו כמי שמשגיח מפני הפריצות, אך מתברר לו שהפריצות נמצאת בעיקר בראש שלו.
בלב הסיפור עומד הניגוד בין דמויותיהם של האיש והאישה המתגלים כזוג ידידים שחברותם תמימה ומלאת חן, ובין דמותו של אביי הצועד בעקבותיהם ומתגלה כמי שחשדנותו אינה אלא פועל יוצא של יצריו שלו. תחושת העליונות המוסרית של אביי, הגורמת לו להיסחב אחרי שני הידידים במשך קילומטרים רבים, מתנפצת לבסוף אל מול תמימותם המלבבת של השניים, שאפשרות החטא כלל לא עלתה על דעתם. בנקודה זו מצליח אביי לעמוד בכנות ובאומץ מול עצמו, ומבין כי הכוונות הזדוניות שייחס להם לא היו אלא בבואה של תשוקותיו שלו.
תובנה זו מביאה את אביי ברגע אחד מגובהי הזחיחות אל מעמקי היאוש: אם חוכמתו ותלמודו, והגְדוּלָה הבאה בעקבותיהן, לא סייעו לפיתוח סגולותיו המוסריות אלא דווקא השחיתו אותן, הרי שדומה כי הדרך שהלך בה כל חייו הייתה בעצם כישלון אחד גדול.
כאן בא הזקן ומלמד אותו שיעור נוסף: גם היאוש, לא פחות מן הזחיחות, הוא למעשה בריחה מעצמך, תוצר של קנאה באנשים שטבעם שונה מטבעך. אכן, יש בעולם אנשים פשוטים ותמימים, והם מוסריים לא פחות, ואולי אף יותר, ממנהיגיהם הדגולים. אך הכישרון, החלומות הגדולים ויכולת ההנהגה טומנים בחובם בהכרח גם את הרצון לעוצמה, את הצורך בשליטה ואת התשוקה הלוהטת. אל מולם, כך אנו מבינים, אין לו לאיש הגדול אלא לעמוד בכנות ובמודעות עצמית אינסופיות, ואלו מביאות את החכמים לספר שוב ושוב על כישלונותיהם שלהם.
