הסיפור

מעשה בעשיר אחד שהגיע לבית המקדש להקריב קורבן עולה המובא על הרהור חטא. הביא לפני הכוהן קורבן של שתי יונים. ראה הכוהן אותו ואת קורבנו ואמר לו: זה לא הקורבן שלך! חזר העשיר עצוב לביתו. שאלו אותו אחיו: מדוע אתה עצוב? אמר להם: הכוהן סירב להקריב את קורבני. אמרו לו: איזה קורבן הבאת? אמר להם: שתי יונים. אמרו לו: והרי זה קורבן של עניים ולא שלך, שהרי כתוב: "וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת…" (ויקרא יד, כא); וכתוב: "וְאִם לֹא תַגִּיע יָדוֹ דֵּי שֶׂה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה" (ויקרא ה, ז). אתה צריך להביא את הקורבן שלך! שאל אותם: ומהו הקורבן שלי? אמרו לו: שור אחד. אמר: עד כדי כך חמורה מחשבת חטא? נודר אני שלא תעלה עוד על ליבי מחשבת חטא.
מאותו יום והלאה מה היה עושה? במהלך היום עוסק במסחר, ובערב הולך לישון. בלילה היה מתעורר וקורא לאחיו והיו מלמדים אותו תורה עד עלות השחר. לימים הפך בעצמו למלמד תורה והיו קוראים לו 'יהודה האחר'.
יום אחד פגש אותו ר' ייסא סבא, וראה שחילק את נכסיו – חציים נתן לעניים וחציים השקיע במסחר אצל יורדי הים, והוא היה יושב ולומד תורה. פתח אותו עשיר בדברי תורה ואמר: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם" (שמואל א טו, ו). מיהם ה'קיני'? אלה בני יתרו, חותן משה, שבנו קֵן במדבר כדי ללמוד תורה, כציפור דרור, כמו שכתוב "וּדְרוֹר קֵן לָהּ" (תהלים פד, ד). שכן כדי לקנות תורה לא דרושים תפנוקים ולא מסחר, אלא יש לעמול בה יומם וליל. משום כך עזבו בני הקיני את תענוגיה ותפנוקיה של העיר יריחו ונדדו אל המדבר, כמו שכתוב "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד" (שופטים א, טז).
אמר לו ר' ייסא: אשריך שזכית לכל זה. אשרי העוסקים בתורה, שכל מי שעוסק בתורה כאילו אוחז בקדוש ברוך הוא, זהו שכתוב "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד, ד).

---

על הסיפור

מהי הדרך למהפך רוחני? הסיפור שלפנינו מציע תשובה מעמיקה ומעניינת. הוא מתאר סדרת מהפכים שעובר הגיבור, האדם העשיר, המכונה בהמשך 'יהודה האחר' – כינוי שמעיד על המהפך שעבר.
תחילה עובר יהודה מהפך רעיוני, מחשבתי. הוא משתאה מגודל החשיבות המוקנה לחטא הזעיר שעליו מובא קורבן עולה – הרהור חטא – והדבר גורם לו לפשפש במעשיו ולשנות את דרכיו. אבל דומה שיש כאן מהפך תודעתי עמוק יותר, הקשור לתפיסתו של העשיר את עצמו: הוא מבקש להקריב במקדש קורבן של עניים, אולם סביבתו מגיבה בתמיהה ומצביעה על מעמדו האמיתי – הוא אדם עשיר ולפיכך עליו להביא קורבן ראוי למעמדו. התמיהה מצביעה על הפער הזה, וסוללת דרך למהפך הערכי-דתי. עתה הוא מבין שהוא יכול להרשות לעצמו לְפנות משאבים להתפתחות רוחנית ודתית ולא רק לעשיית ממון. אולי לכך מרמזת ההבנה על גדולתה וחשיבותה של 'מחשבת חטא' – יהודה מבין כי למחשבה (ובמקרה שלנו: המחשבה של אדם על עצמו, תפיסתו העצמית) יש השפעה מכרעת על חיי האדם.
ואכן, המהפך המחשבתי מתממש גם בפועל, באופן שבו חי יהודה את חייו. הוא ממשיך לטפח את עושרו באמצעות מסחר ימי, אולם בו-בזמן מקדיש מחצית מכספו לצדקה ואת זמנו ללימוד תורה עד שהוא הופך לתלמיד חכם. האפשרות לפרוש לחיים בעלי ממד רוחני משמעותי נפתחה רק כאשר הסכים להשתחרר מן התודעה כי חסר לו עוד רכוש, וממילא – כי עליו להקדיש את כל זמנו לעסקים ולמסחר. במילים אחרות, השינוי צמח לא מתוך ההתמקדות בחסר אלא מתוך הכרה בדבר שישנו והתמקדות בו.
בדרשתו על בני הקיני מרמז גיבורנו על תודעתו שלו. לדבריו, בני הקיני בחרו לעזוב את העיר יריחו למרות יתרונותיה הכלכליים ולבנות לעצמם "קן במדבר" כמו ציפור דרור; לחיות חיים המוקדשים לעמל רוחני. אולם הדברים שאנו יודעים על חייו של גיבור הסיפור, בעל הדרשה, ועל הביוגרפיה שלו, מלמדים שלא בהכרח מדובר בחיי פרישות ועוני, אלא בחיים שבהם הפרנסה והרכוש אינם עומדים במרכז אלא מפנים מקום לחיי הרוח – דווקא מתוך תודעת עשירות. רק כשיהודה מכיר בכך שהוא עשיר, הדבר מאפשר לו לחלק את כספו בנדיבות רבה יותר, למצוא דרכים שבהן ימשיך להתפרנס מבלי להשתעבד לכך, ולהשתחרר כמו ציפור דרור – במישור המעשי והנפשי – להתפתחות רוחנית.