העצבות אשמה
מה גורם למה - הייסורים לעצבות, או שמא להפך - העצבות היא שמביאה את הייסורים?
חסיד אחד בא לפני ר' אברהם מפּוּריסוֹב כשהוא מדוכא ועצוב:
"רבי, כל חיי מלאים עצב, יגון וסבל רב. מדוע נגזר עליי לחיות כך?"
השיב לו הרבי: "מניין לך שהעצבות והיגון שלך הם תוצאה של הייסורים? אולי הדבר הפוך – מפני שאתה עצוב, אתה סובל! נסה להתגבר על הדיכאון ולרכוש לך מעט שמחה, וממילא ייעלמו הייסורים מעצמם…"
על פי תשובתו של הרבי, אם רק יהפוך החסיד לאדם שמח, ממילא יפסיק לסבול. הסבל הוא מצב נפשי לא פחוֹת מאשר תוצאה של נסיבות חיצוניות. החסיד תולה את עצבותו בנסיבות חיצוניות שעליהן אין לו שליטה, ואילו הרבי מנסה לעודד אותו לשנות את מצבו הנפשי, ובכך להשיב לעצמו את יכולת השליטה על חייו.
על פי תשובת הרבי, נראה שאפשר לשנות את מצב הרוח על פי הרצון. יש פה חידוש, מפני שלרוב אנו נוטים לחשוב שמצב רוח הוא דבר לא רצוני ואי אפשר לשלוט בו.
