הסיפור

באחת מנסיעותיו בא רבי זאב קיצֶס אל בית אחד, ומצא בו ספר שכתב רבי אברהם אבן עזרא. ראה ר' זאב בספר דברים תמוהים ומשונים – מי שנולד במזל פלוני ילך וימכור סחורה פלונית במזרח, ומי שנולד במזל אחר ילך ויסחר בסחורה אחרת לצד מערב, ועוד דברים כיוצא באלה.
דברים אלה נראו בעיניו כהבל וכדברי שחוק. והנה ראה, כי כתוב בספר שמי שנולד בשעה פלונית במזל פלוני יש לו סימן על גבו.
ידע ר' זאב כי נכדו נולד באותו היום ובאותה השעה הכתובים בספר. נסע לביתו, בדק ומצא כי אמת הדבר, וכי נמצא הסימן בגבו של הילד. כיוון שראה שאמיתיים דבריו של הספר, נסע שוב לאותו המקום, כדי לקחת את הספר. כשהגיע לשם מצא שנשרף הבית והספר שהיה בו.
ויש שסברו שזהו עונשו של ר' אברהם אבן עזרא. מאחר שהיה ממתנגדיו של רבי אלעזר הקליר, נגזר עליו שלא יתפרסמו רבים מן הספרים שחיבר.

---

על הסיפור

רבי אברהם אבן עזרא היה פרשן נודע, פילוסוף, משורר והוגה רב-תחומי שפעל במאה השתים עשרה. בין השאר היה אבן עזרא מומחה בחכמת האסטרולוגיה, וחיבר כמה ספרים בנושא זה. ספרים אלה לא זכו להשפיע על התרבות היהודית, ונשכחו. להוציא כמה כתבי יד, שאחד מהם התגלה בסיפור זה, הודפסו ספריו בעברית רק במאה העשרים.
העובדה שהספר, על אף שמכיל דברי אמת, אבד והושמד, מתפרשת בסיום הסיפור כעונש על זלזולו של אבן עזרא בפייטן הקדום רבי אלעזר הקליר.
בפירושו לספר קהלת (פרק ה, פסוק א), יצא אבן עזרא כנגד החופש הרב מדי שנקט הקליר בחוקי הדקדוק בעברית. ביקורת זו גרמה כנראה להוצאת הפיוטים שחיבר הקליר מסידורי התפילה הספרדיים. מאוחר יותר האר"י, שהחסידים הושפעו מאוד מתורתו, הביע את הערכתו לפיוטי הקליר בכך שהשתמש בהם בתפילתו. מתח זה משתקף גם בסיפור.
ייתכן שהסיפור מעיד על כך שהחסידים רחשו כבוד לחכמי ישראל מימי הביניים, כמו אבן עזרא, אף שלא עסקו בהם.
ייתכן כי הסיפור מעיד על כך שלעתים דבר הנראה כשטות יש בו מן האמת. תרבות זרה (האסטרולוגיה) הנתפסת כחסרת ערך עשויה להתגלות כבעלת משמעות ותוכן.