הסמבטיון
אמונתם של גולי בבל מובילה אותם בדרך נס אל מעבר לנהר הסמבטיון הפלאי שמנתק אותם משאר יהודי העולם
כשחרב בית המקדש ובני ישראל גלו לבבל, ביקשו מהם הבבלים: "שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן" (תהלים קלז, ג). עמדו בני משה ובכו לפני הקדוש ברוך הוא וכרסמו את אצבעותיהם בשיניהם, ואמרו: "האצבעות שהיינו מנגנים באמצעותן בבית המקדש – איך ננגן איתן בארץ טמאה?"
למשמע הדברים האלה בא ענן פלאי ונשא את בני ישראל עם אוהליהם וצאנם ובקרם והוליכם לארץ חוילה והורידם שם בלילה.
באותו הלילה נשמע רעש גדול בארץ חוילה, ובבוקר נראה שם עם גדול מבני ישראל. והאל יתברך ברא להם את נהר הסמבטיון יש מאין, במקום שלא היה שם נהר מעולם. ומהו אותו נהר? נהר הסמבטיון אינו מוביל מים אלא מעיף וגולל אבנים וחול גם בימינו אנו, והוא מקים רעש גדול מאוד, והוא כה חזק שאם היה פוגע בהר של ברזל היה מנפצו. והנהר שמעיף אבנים וחול במשך כל ימי השבוע מקיף את ארץ חוולה לגמרי ואין בו טיפה אחת של מים. ובשבת הוא פוסק ונח. ובערב שבת יורד עליו ענן גדול, ואין אדם יכול לגשת אליו עד מוצאי שבת.
ויש מקומות באותו הנהר שאינם רחבים יותר משישים אמה (כשלושים מטרים). וכך עומדים היהודים שמעבר לנהר הסמבטיון מול היהודים שחיים בעבר השני ומדברים אלו עם אלו. והם אסורים מפני שהנהר מקיף עליהם, ולא אנו יכולים להיכנס אצלם ולא הם יכולים לצאת משם.
סיפורנו בא להסביר את היעלמותם של בני עשרת השבטים וניתוקם מעם ישראל. הסיפור מציכ גם נקודת מבט עמוקה על הגלות ועל הייעוד היהודי בכלל.
סיפור זה סופר על ידי אלדד הדני, שהגיע לעיר קירואן שבצפון אפריקה במאה התשיעית וסיפר שהוא מבני שבט דן. כְּתבים שיוחסו לאלדד הדני נפוצו בקרב יהודים בימי הביניים והוא הפך לדמות פלאית. הסיפור על הענן הפלאי שמסיע את בני ישראל מגלות בבל לארץ בלתי נודעת ובלתי נגישה הוא אגדה שמסבירה להיכן נעלמו עשרת השבטים.
מקובל שהעם היהודי הוא מצאצאי שבט יהודה בעיקר, ואילו עשרת השבטים אבדו בגלות בבל ונטמעו בין העמים.
הסיפור על נהר הסמבטיון מעדיף הסבר אגדי על הסבר היסטורי לאובדן הקשר בין עשרת השבטים לבין שאר קהילות היהודים. הסמבטיון, נהר אגדי ופלאי שזורמים בו אבנים וחול במקום מים, הוא זה שהפריד בין עשרת השבטים ובין שאר העם. זרימתו של הנהר חוצצת בין עשרת השבטים לאחיהם. הנהר הפלאי שומר שבת, ופוסק מזרימתו, אך מכיוון שגם בני עשרת השבטים שומרים את השבת הם אינם יכולים לחצות אותו ולהתאחד עם אחיהם.
הסיפור כורך את הגלות ואת שמירת השבת יחדיו, שכן הגורם שכולא את בני השבטים בגבולות הנהר האימתני הוא ההתעקשות שלהם על שמירת השבת, אחד ממוקדי הברית היהודית.
