הסיסמא היא פסוק
יהודים משתמשים בפסוקי התורה כקוד של שיחה מעל לראשי הנוכרים. רב מזהה נער יהודי בשבי באמצעות קריאת פסוקים ופודה אותו בממון רב
לאחר חורבן בית המקדש הגיע רבי יהושע בן חנניה לרומא, וסיפרו לו שבבית הכלא כלוא נער יפה. חשב לעצמו רבי יהושע – ודאי הנער היפה הזה הוא יהודי שנפל בשבי הרומאים. הלך לבית האסורים, עמד בשער וקרא את הפסוק: "מִי נָתַן לִמְשִׁיסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבוֹזְזִים״ (ישעיהו מב, כד). עָנָה אוֹתוֹ בחור ואמר: ״הֲלֹא ה׳ זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ״(ישעיהו מב, כד). הבין רבי יהושע שהנער אכן יהודי, ואמר: על פי בקיאותו בפסוקים אני בטוח שהוא יהפוך למורה גדול בתורה! איני זז מכאן עד שאפדה אותו מהשבי בכל ממון שיפסקו השובים. עמד ופדה אותו בממון רב, ולא עבר זמן רב עד שהנער הפך למורה גדול בתורה בישראל, ושמו היה רבי ישמעאל בן אלישע.
לאחר חורבן בית המקדש השני, הרומאים הגלו ולקחו בשבי יהודים רבים. מה נותר מזהותו של האדם כשהוא נתון בשבי?
עלילת הסיפור מתארת נער יהודי יפה במיוחד שנפל בשבי. רבי יהושע בן חנניה מנסה לברר אם יופיו של העבד מעיד גם על יהדותו ונוקט שיטה מיוחדת לזיהויו. הוא קורא את תחילתו של פסוק מן התנ"ך בקול רם בשער בית הכלא, קולו מגיע לאוזני הנער השבוי, וזה עונה לו בקריאת המשך הפסוק. תשובת הנער מצילה את חייו: מרגע שהרב יודע שהוא יהודי – מוטלת עליו מצוות פדיון שבויים והוא מקיימה למרות המחיר הגבוה.
השיחה בפסוקים היא נוהג רווח בספרות חז"ל, וגם בסיפור זה הקריאה בפסוקים היא בעלת משמעות רבה: הנער מגלה בקיאות רבה וחושף שהוא לא רק שבוי אלא גם תלמיד חכם, שיש לו פוטנציאל להיות רב חשוב, מה שמעודד את הרב לשחררו מן השבי.
מעבר לשימוש בפסוק כאמצעי זיהוי, הוא גם מתייחס לעלילת הסיפור. הרב שואל מדוע נמסרו ישראל ביד הגויים, והנער עונה שהאסון התרחש כעונש על מעשיו הרעים של העם. באופן הזה הסיפור גם מתאר עלילה אחת מתוך האסון הגדול, והפסוק מאפשר מחשבה כללית על מהות האסון וסיבותיו, ואפילו מצדיק את האל שהחריב את בית המקדש, הגלה את בניו, והוביל את הנער לשבי. הפסוק מנבואת ישעיהו משמש לנער כמעין חבל הצלה שבו הוא נאחז ומאפשר לרבי יהושע בן חנניה למשוך אותו.
