הסיפור

פעם אחת הגיע חסיד אל אחד הצדיקים מאוחר בלילה. הצדיק רצה לכבד את החסיד ביי"ש אך לא מצא יי"ש בביתו. הצדיק רצה לשלוח שליח אל בית המרזח, אך לא מצא שליח.
הצדיק אמר לחסיד שלו: "המתן כאן, ואני אלך אל החדר השני ואחפש איזה נער שאוכל לשלוח אותו." אז יצא הצדיק מן החדר והלך בעצמו אל בית המרזח. כששב משם עם היי"ש, שאל אותו החסיד: "והיכן הנער שמעלת כבודו אמר שישלח?"
השיב הצדיק: "את הנער שהייתי אני בקטנותי טמנתי בתוך נפשי, ובעת הצורך אני מוציא אותו ומשתמש בו."

---

על הסיפור

בסיפור זה הצדיק מפתיע את החסיד שלו כשהוא מגלה לו כי בתוכו נמצא גם נער צעיר. בתוך נפשו של הצדיק שבסיפור מתקיימות זו לצד זו גם דמותו כאדם מבוגר ומכובד וגם כנער צעיר, כזה שניתן לשלוח אותו לשליחויות המתאימות לנער.
הצדיק שבסיפור הצליח לשמר את זהותו הנערית-ילדית, והוא גם יודע כיצד להשתמש בזהות זו כרצונו.
הסיפור מעיד על יכולתו של הצדיק להתעלם מן הגאווה והכבוד – שלפיהם אין זה מתאים לאדם כמותו ללכת להביא יי"ש מבית המרזח – ולהתנהג כאדם פשוט וחסר מעמד. פעולה זו לא נעשתה כדי לשבור את מידת הגאווה, אלא מתוך זיכרון של חוויה פשוטה שעודה נמצאת בתוך הנפש.
הסיפור עוסק ביכולת של האדם לשמר את זהותו כילד וכנער; הזהות של האדם היא גמישה וניתנת לשינוי. הסיפור גם מעיד על היכולת להשיל מעלינו את עול המוסכמות והמעמד החברתי.