הסיפור

לרבי עקיבא הייתה בת. אמרו לו החוזים בכוכבים: ביום שבו תיכנס לחופה, יכיש אותה נחש והיא תמות.
היה רבי עקיבא דואג על הדבר הרבה.
בליל כלולותיה לקחה הבת את הסיכה שבראשה ונעצה אותה בחור שבקיר. במקרה ננעצה הסיכה בעינו של נחש. בבוקר כשהוציאה את הסיכה, נמשך ובא אחריה הנחש המת.
אמר לה אביה: מה עשית?
אמרה לו: בערב בא עני וקרא בפתח, והיו כולם טרודים בסעודה ולא היה מי שישמע אותו. עמדתי, לקחתי את מנתי שנתת לי, ונתתי אותה לאותו עני.
אמר לה: מצווה עשית.
יצא ר' עקיבא ודרש: "וצדקה תציל ממות" (משלי י, ב), ולא רק ממיתה משונה אלא אף מהמיתה עצמה.

---

על הסיפור

האם אנחנו שולטים בגורלנו או שהחיים מוליכים אותנו לפי דרכם? הסיפור מראה שאומנם יש לאדם גורל הצפוי לו, אך בכוחו גם לשנות אותו. ערב חתונתו שואל כל אדם את עצמו לאן יוביל אותו הגורל בעקבות הבחירה לקשור את חייו דווקא באדם זה.
החוזים בכוכבים מבשרים לרבי עקיבא כי נגזר על בתו למות ביום כלולותיה. הדבר מדאיג אותו אך הוא אינו עושה דבר כדי למנוע את הגזירה ואף אינו מספר על כך לבתו. הוא אינו מכניס את הגורל לתוך שיקול הדעת שלה. הכלה מבחינה בצרתו של אדם אחר ונותנת לו את מנת האוכל שלה, ומקבלת מנה אחת אפיים משמיים, כאשר מנת הגורל שהייתה מיועדת לה מוחלפת באחרת. הסיפור מכיר במצבים שבהם לאדם אין שליטה מוחלטת על גורלו, אך יש בידו להמתיק את גורלו ואת גורלם של אחרים סביבו באמצעות בחירה שניתנת בידו.