הנחש אצלך בראש
רבי יוסי הולך עם חברו בדרך ומהרהר, עד שלפתע רודף אחריו נחש שחברו אינו רואה והוא נכשל ונופל
רבי יוסי יצא לדרך, והיה רבי אחא בר יעקב הולך עימו.
תוך כדי שהיו הולכים, שתק רבי יוסי והרהר בדברים בטלים, ורבי אחא הרהר בדברי תורה.
ראה רבי יוסי נחש אחד שרץ אחריו,
אמר לרבי אחא: ראית נחש זה שרץ אחריי?
אמר לו רבי אחא: אני לא ראיתיו.
ברח רבי יוסי מהנחש עד שנפל ודם שתת וירד מחוטמו.
שמע קולות שאומרים: "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם" (עמוס ג, ב).
אמר רבי יוסי: אם על שעה אחת שהסחתי דעתי מן התורה קרה לי כך, מי שמתייאש ממנה – על אחת כמה וכמה.
מפגש עם נחש קשור פעמים רבות בחטא, במפגש עם הרע או בסטייה מהנורמה המקובלת או מדרך הישר. במקרה של רבי יוסי מדובר ככל הנראה בסטייה מן הציפייה המתוארת במסכת אבות: "ר' שמעון אומר המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה – מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו" (משנה, אבות ג, ז). הסיפור ממחיש את דברי המימרה באופן מילולי ממש, כאשר הנחש מבקש להרוג את החכם שדעתו מוסחת.
אך כפי שמתברר במהרה, הנחש אינו נחש אמיתי. הוא מופיע בתודעתו של ר' יוסי בלבד, בעוד שחברו כלל אינו רואה אותו. במובן זה העונש הולם את אופיו של החטא: הסטייה מן הדרך מתרחשת בתודעתו של ר' יוסי, שמפסיק להרהר בדברי תורה ומהרהר בענייני חולין, וגם הנחש הרודף אחריו מופיע בתודעתו בלבד. אפשר גם לראות את המרדף של הנחש אחרי ר' יוסי לא רק כחטא ועונשו אלא כתיאור ההסתבכות הפנימית שלו, וכיציאה מן המיקוד שמביאה לפחד, לבהלה ולנפילה. לא הנחש פוצע את רבי יוסי, אלא הוא זה שמכשיל את עצמו כאשר הוא בורח מן הנחש שבדמיונו.
תיאור נפילתו של רבי יוסי על פניו והדם השותת מאפו מעצימים את ההשפלה שבמכה, לצד האופי הקומי-גרוטסקי של אדם הפוצע את עצמו כתוצאה מאירוע שקורה בדמיונו בלבד, כאש רחברו ממשיך כרגיל כמי שהסיטואציה כלל אינה נוגעת לו.
