הסיפור

ראשי הקהל בעיר לכוביץ היו מן המתנגדים לרבי מרדכי מלכוביץ. כיוון שידעו שר' מרדכי גירש את אשתו הראשונה, הוחלט ביניהם להזמינה ולבקש שתספר להם את סודותיו של ר' מרדכי.
שלחו להזמינה אליהם, ואמרו לה: "ספרי לנו, מה טיבו ומיהו איש זה. הלא היה בעלך, ובוודאי תדעי את כל סודותיו".
ענתה האישה ואמרה: "מה אוכל לומר לכם? רק זאת אומר – אם הוא אינו המשיח, אינני יודעת מי יכול המשיח להיות".

---

על הסיפור

בעיני המתנגדים, דמותו של רבי מרדכי מלכוביץ היא חידה בלתי פתורה. הם מחפשים לדעת עוד על חולשותיו, ובשל כך פונים לגרושתו, מתוך הנחה שבוודאי היא תדבר בגנותו ותוכיח את מה שהם חושבים עליו. למרבה הפתעתם, גרושתו דווקא משבחת ומהללת אותו. הסיפור מעורר שאלה – אם אכן העריצה אשתו של רבי מרדכי את בעלה לשעבר כל כך, מדוע הם התגרשו?
האם מרוב קדושתו של ה"משיח" לא הצליחו הנישואין להתקיים? או שמא יש כאן סודות נוספים?
תגובתה של האישה מעצימה את החידה ומחזקת את הסוד. מתברר שבעיותיו הגלויות של אדם, ואפילו הנישואין שהתפרקו, לא מעידים על אישיותו דבר. אם כן, מיהו האיש? הסוד נשאר בלתי פתור.

בזווית אישית

נראה ששנותיהם המשותפות של האדמור ואשתו-לשעבר, שוודאי הותירו משקעים רבים בלבם, הצמיחו גם תורה נדירה של חסד
משיח הוא בסך הכול שליח האל שיביא גאולה לעולם.
אם איש גרוש מצליח לגרום שגרושתו תקבל הזדמנות פז "ללכלך עליו" ותבחר להשתמש בהזדמנות זו כדי להאדיר את שמו – אין ספק שהוא משיח, וזאת כנראה גאולה.
"לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי" – כך הוכיח שמשון הגיבור את חורשי הרעה הפלשתים שחקרו את אשתו על אודותיו. הסוד של הגיבור ההוא היה שיער ארוך. הוא היה נזיר. גבורתו התבטאה בצליחת משוכות פיזיות, בשמירה על כושר ובפיתוח השרירים, ומעל כל אלה – בקנאות דתית ואמונה יוקדת.
לגיבור שלנו היה סוד אחר – סוד השלום, שהוא גם סודה של החסידות.
נשים תמיד יודעות את האמת על בעליהן, אבל רק בעלים טובים יודעים לגמול להן טוב שיגרום להן לשמור את האמת לעצמן, ורק נשים חכמות יודעות שכשהן מלמדות זכות על הגרוש שלהן – הן מלמדות זכות על עצמן. אצל האדמו"ר מרדכי מלכוביץ ורעייתו הייתה זו חכמה לטווח ארוך.
ראשית, מקום המגורים. לכוביץ היא לחוביצ'ה שבקצה בלארוס, וידוע עליה שחיו בה חסידים ומתנגדים זה לצד זה, דבר שקשה לדמיין בימינו. כמה יישובים יש במדינתנו היקרה שבהם דרים בכפיפה אחת חבדניקים וחרדים ליטאים? בכמה יישובים דרים יחדיו חרדים ודתיים-לאומיים? כמה שכונות מצליחות להכיל שגרה חילונית לצד שגרה דתית? ובכמה רחובות גרים בכיף אנשים ממעמדות חברתיים וכלכליים שונים לחלוטין? נכון לזמן כתיבת שורות אלו, התשובה היא שמדובר במעט. מאוד.
ודווקא ככל שהדמיון רב יותר והבסיס קרוב יותר לכאורה, כך גדולים יותר ההבדלים, והמחלוקת יוצרת פערים עמוקים. ואולי כך גם בנישואין… הבדלי התפיסה גורמים לכך שאנחנו מבקשים להצטמצם באותו מקום עם הדומים להם – ואת השונים לא לראות, אפילו לא מרחוק. וכשאנחנו מוצאים את מי שדומה לנו – בהשקפה העולם, במאפיינים או במנטליות – אנחנו בוחרים לדקדק אתו כחוט השערה.
בגולה האפשרויות היו דלות, וחסידים ומתנגדים נאלצו להיות שכנים. קשה להאמין שהיה להם כיף עם זה, ומהסיפור ניכר שהם ניסו להילחם אלו באלו ואף לפגוע במנהיג. איך פוגעים במנהיג? כאז כן היום: הבטן הרכה היא התחום האישי. אכן, לא רלוונטי אבל טרף קל, ואצל גרושים על אחת כמה וכמה.
ללמד זכות על מי שגרם לך אכזבה, כעס ובדרך כלל גם שברון לב – זאת מדרגה כמעט לא אנושית. זו שליטה מוחלטת ביצרים שליליים.
נראה כי בתגובת אשתו-לשעבר של האדמו"ר יש לא רק רגש אלא גם חכמה רבה. נראה ששנותיהם המשותפות, שוודאי הותירו משקעים עכורים, הצמיחו גם תורה נדירה: "האקסית" חסידה לפחות כמותו, היא רחומה וחסודה, ובתשובה אחת קצרה הפכה את בעלה-לשעבר לנדיר ומקובל, ואת החסד למרכז העולם.
לחוביצ'ה הושמדה במלחמת העולם השנייה, ואין בידינו תיעוד מדויק לתככים או להרמוניה ששררו שם. המחלוקות הפנימיות התכלו באש המלחמה ושינו את פני העולם כולו. ואולי משום כך אפשר להניח כי מתוך הכורח שבמגורי חסידים ומתנגדים באותו מקום, ומתוך הכורח של גרוש וגרושה השייכים לאותה קהילה, יכולה לצמוח גאולה ויכול להתגלות משיח. מלך שהשלום שלו.