המשורר במסכה
כיצד נישא אברהם אבן עזרא לבתו של רבי יהודה הלוי?
רבי יהודה הלוי, בעל ספר הכוזרי, היה עשיר גדול והייתה לו בת אחת בלבד. כשגדלה ויפתה הייתה אשתו לוחצת עליו להשיא את בתו עוד בימי חייו. פעם אחת כעס הרב הזקן על אשתו, ונשבע שיחתן את בתו ליהודי הראשון שיבוא לפניו.
למחרת בבוקר נכנס רבי אברהם אבן עזרא בלבוש בגדי עניים לביתו של ר' יהודה הלוי. כאשר ראתה אשת הרב את העני שנכנס לביתה – נזכרה בשבועתו של הרב ונפלו פניה. התחילה לחקור את האיש הזר. שאלה אותו לשמו וניסתה לברר האם הוא בקיא בתורה, אולם מאמציה לא נשאו פרי – רבי אברהם אבן עזרא לא חשף את זהותו ולא נודעה ממנו האמת.
ותלך האשה אל בעלה לבית המדרש ותבכה לפניו. ויאמר אליה רבי יהודה הלוי: "אל תפחדי. אני אלמדנו תורה ואגדיל שמו". אבן עזרא הסתיר את זהותו האמיתית והתחזה לבור בלתי משכיל אך נענה לתחנוניו של רבי יהודה הלוי והסכים ללמוד ממנו תורה, ועשה את עצמו כאילו לאט לאט הוא תלמיד שמצליח ללמוד משהו והלימוד מניב פרי.
לילה אחד איחר רבי יהודה לצאת מבית מדרשו מפני שנתקשה מאוד בכתיבת אחד מבתי הפיוט אדון חסדך. בינתיים קראה לו אשתו לאכול ארוחת ערב והפצירה בו לחזור הביתה מבית המדרש. כשחזר לבסוף הביתה שאל אותו אבן עזרא למה התאחר כל כך בבית המדרש. רבי יהודה הלוי ניסה להתחמק מתשובה, אבל אבן עזרא הפציר בו לגלות את סיבת עיכובו. כשהתרבו הפצרותיו הלכה אשת רבי יהודה הלוי בחוכמתה לבית המדרש, הביאה את מחברתו של הרב והראתה אותה לאבן עזרא. כשראה המשורר הנסתר את המחברת, קם, לקח את הקולמוס והתחיל לתקן את בתי השיר בשניים או בשלושה מקומות, וכשהגיע לשורה שנפתחה באות 'ריש' כתב את כל הבית ההוא הראשון המתחיל במילים "רצה הא' לשמור כפלים וכו'". כאשר ראה ריה"ל את מעשיו של המשורר – שמח מאוד ויחבקהו וינשקהו ויאמר לו: "עתה, משקראתי את שירתך – ידעתי כי אבן עזרא אתה וחתן אתה לי". ואז העביר אבן עזרא את המסווה מעל פניו והודה ולא בוש בזהותו האמיתית.
וייתן לו רבי יהודה את בתו לאישה עם כל עושרו. וגם חיבר בית נוסף באות "ריש" בפיוט שמתחיל במילים: "ראשה אסתר למלך", ורצה שגם הבית המוקדש לאות "ריש" יישאר בכתובים לכבודו.
במרכז הסיפור עומד פיוט שהתחבר לשבת זכור – השבת שלפני חג הפורים – והוא סיפור שבמרכזו תחפושת. מדוע מסתיר אברהם אבן עזרא את פניו מרבי יהודה הלוי ואשתו? מוטיב הסתרת הפנים וההסתתרות, המופיע באופן מפורש בסוף הסיפור באמצעות הסרת המסווה של המשורר מעל פניו, הוא מוטיב רווח מאוד בספרות של יהודי ספרד בימי הביניים. אולם מדוע המשורר הצעיר מסתיר את זהותו מהמשורר הזקן?
ברוח 'ונהפוך הוא' של חג הפורים, ניתן לחשוב על הסיפור הזה כסיפור שמהפך את מערך הכוחות של מוסד הנישואין. בעבר היה נהוג שהאב הזקן מחליט ביחס לעתידה של בתו: הוא אמור למצוא לה חתן ולשדך אותה כראוי. בשל השבועה שלו – הוא מוותר על האחריות ההורית שלו ובוחר חתן באופן שרירותי. בסיפור זה עוברת ההחלטה על הנישואין מהאב לחתן: הוא זה שבוחן את המשפחה המיוחסת, המשכילה והעשירה שאליה הוא שוקל להיכנס בקשרי נישואין. הסתרת הזהות מאפשרת לו לראות את מידותיו של הורי כלתו המיועדת ולבחון אותם – בעוד להם אין ציפיות ממנו.
