המפתח האבוד
כיצד חזר המפתח שאבד אל כיסו של הירש "המשָרֵת" מרימנוב? וכיצד סייעה תפילתו הנלהבת להתרחשותו של הנס?
כשהיה רבי צבי הִירש משרתו של רבי מנדל מרימַנוֹב, היה נוהג להכין לפני תפילת שחרית דבר מאכל בעבור רבו. חלוש לב היה ר' מנדל, וצריך היה שיאכל מיד לאחר תפילתו.
בוקר אחד הגיע ר' מנדל אל בית המדרש להתפלל, ור' הירש פנה להכין את המאכל בעבור רבו. והנה, המפתח של הארון שבו היו המאכלים אבד לו. חיפש ר' הירש את המפתח בכיסיו היטב, ולא מצא את המפתח.
בינתיים החלה תפילת השחרית, וכבר הגיעו הציבור ל"פסוקי דזמרה". החליט ר' הירש להיכנס ולהצטרף אל התפילה, כי לא ידע מה יוכל עוד לעשות, וחבל להפסיד תפילה בזמנה ללא סיבה.
כדרכו, התחיל ר' הירש להתפלל בהתלהבות ובכוונה גדולה, עד ששכח את ענייני העולם הזה והיה שרוי בעולמות העליונים. עד שהאריך ר' הירש בתפילתו כבר גמר הציבור להתפלל, והגבאי בא אליו לבקש את המפתח, כדי להוציא מן הארון את המאכל בעבור רבי מנדל.
מרוב דבקותו שכח ר' הירש מאבדנו של המפתח, ומיד הכניס את ידו אל הכיס, הוציא ממנו את המפתח ומסרו לידו של הגבאי.
רק לאחר שסיים את תפילתו נזכר – הלוא חיפש היטב את המפתח בכיסיו לפני התפילה ולא מצאו, והנה הופיע המפתח בכיסו! נבהל ר' הירש מן הנס שאירע לו. אחר כך נודע כי המפתח נתון היה בידיו של איש אחר.
גיבורו של סיפור זה הוא ר' צבי הירש מרימנוב, הידוע בכינויו "ר' הירש משָרֵת". רבי זה היה משרתו האישי של ר' מנדל מרימנוב המופיע בסיפור, ירש אותו לימים והפך אדמו"ר.
המפתח האבוד מושב אל כיסו של ר' הירש באופן נסי, בשעה שהוא מתפלל בדבקות ובהתלהבות. המופת זוכה להוכחה נוספת, לאחר שנודע כי המפתח היה בידו של אדם אחר באותה עת.
הסיפור מתאר את מעלתו של ר' הירש, שזכה ונעשה לו נס. נוסף לכך מרמז הסיפור כי התפילה הנלהבת היא שסייעה לנס להתרחש. ברגעי הדבקות שכח ר' הירש את האבדה, וכך אירע לו הנס בלי ששם לב לכך. ייתכן שהסיפור גם רומז לכך כי נסים קורים דווקא בשעה שאין שמים אליהם לב.
באופן כללי ניתן אולי לומר כי המפתח האבוד מסמל את הדברים שהאדם אינו מצליח לשנותם. התפילה והשכחה מתוך דבקות מאפשרות את "הפתיחה" שנראתה קודם בלתי אפשרית. ובשל כך, דווקא יכולתו של ר' הירש "לשכוח", היא שאפשרה לו "למצוא" את אבדתו.
