המלמד שהוריד גשם
מי יוריד גשם בעת בצורת? רב צדיק או מלמד פשוט?
רב הזדמן למקום אחד שהייתה בו בצורת.
כדי לפתור את המצב – גזר תענית על הציבור אבל לא ירדו גשמים.
נכנס לבית הכנסת וראה את שליח הציבור מתפלל.
אמר שליח הציבור ברכת "משיב הרוח" ונשבה הרוח.
אמר שליח הציבור "מוריד הגשם" וירדו גשמים.
ניגש הרב אל שליח הציבור ושאל אותו: מה מעשיך? איך מתקבלת תפילתך ברצון?
אמר לו: אני מלמד תורה לילדים ונערים, ומקריא את התורה לבני עניים כמו לבני עשירים,
ומי שאין לו כסף – אני לא מבקש ממנו כסף כלל.
ויש לי בריכה של דגים, וכל מי שמסרב ללמוד אני משחד אותו בארוחת דגים טובה,
ומשדל אותו ומדבר על ליבו עד שהוא בא וקורא בתורה איתי.
הסיפור מציג תשובה לשאלה שעולה רבות בתנ"ך ובספרות חז"ל – איך אפשר להתמודד עם בצורת? החכם מבקש לגזור תענית על הציבור כדי לכפר על חטאיו, אך דווקא דמותו העממית של שליח הציבור מציעה אפשרות אחרת. במקום תענית לכולם, החזן שהוא מלמד תורה ומציע לכולם ללמוד אצלו, מצליח לפתוח שערי שמיים. הוא עושה זאת בזכות מסירותו והשקעתו הרבה לשכנע אפילו תלמידים סרבנים ללמוד תורה.
יש בספרות חז"ל סיפורים רבים על צדיקים או חסידים ראשונים שמורידים גשמים בזכות דמותם הכריזמטית ובזכות הקשר האישי שלהם עם האל. כך למשל הוא סיפורו של חוני המעגל. הסיפור על המלמד אינו בנוי על כריזמה חד-פעמית אלא דווקא על הפעולות התדירות שחוזרות יום-יום: לימוד תורה לילדים. גם התפילה שלו אינה יוצאת דופן, והוא משתמש במילות התפילה השגרתיות. מתברר שהתפילה לגשם סדיר מתבטאת באופן אמיתי יותר כשהיא באה מצד מי שמעשיו הטובים הם מעשים של יום-יום.
