המלחמה על השמחה
ר' נפתלי מצווה על חסידיו להמשיך ולשמוח למרות הידיעה העצובה על מותו של אחד מגדולי החסידים. על חשיבות השמחה והאופטימיות בהתמודדויות בחיים.
ביום שמחת תורה רקדו החסידים בשמחה גדולה עם ספרי התורה בחצר שלפני בית המדרש של רבי נפתלי מרוּפְּשיץ, והוא עמד ליד החלון והתבונן בהם.
לפתע הרים את ידו לסימן שיפסיקו. על פניו של הרבי ניכר כי נבהל מדבר מה, והוא שרוי במבוכה ובתהייה.
כך עמד הרבי רגעים אחדים ואז אמר: "כאשר נופל אחד המצביאים במלחמה, האם החיילים צריכים לנוס כפחדנים? – לא! המלחמה תמשיך ותתנהל הלאה! שמחו ורקדו!"
חזרו החסידים לרקד בשמחה.
אחר כך נודע כי באותה השעה נפטר אחד מחשובי החסידים, רבי אברהם מאוּלינַב.
ר' נפתלי מצווה בסיפור להמשיך ולשמוח אף שנודע לו, בדרך נס, על מותו של החסיד.
השמחה היא בעצם כלי הנשק ב"מלחמה". בלי שמחה ייפול האדם לייאוש ומשם קצרה הדרך אל הכישלון.
ר' נפתלי מסביר בכך עד כמה חשובה השמחה, ובהכללה – התקווה והאופטימיות – כדי לנצח ב"קרב" על החיים.
