המטבע האחרון
משל לאדם שמשליך סלעי כסף בנהר על מנת לחצותו, רק שימוש שונה בסלע האחרון משמש אותו לשם מעבר, והוא שנמשל לאפשרות החזרה בתשובה.
משל לאדם, שהיו בידו סלעי כסף, מטבעות, והיה צריך לחצות נהר גדול, וכאשר עמד על שפת הנהר, השליך הסלעים ההם בנהר בתקווה לערום אותם על קרקעית הנהר, ולעבור אותו באמצעותם. והשליך האדם את כל סלעי הכסף חוץ ממטבע אחד שנשאר בידו, ולא הצליח ליצור חיץ במים שיוכל לחצות את הנהר על גביו. וכאשר ראה כך, אמר למלח אחד, שהיה בנהר: קח זה המטבע שבידי והעבירני בספינתך את נהר. ועשה המלח כן, והגיעו לחפצו בעזרת הסלע ההוא אשר נשאר בידו. והצליח להשיג בעזרת סלע יחיד זה – כל מה שלא השיג בכל המטבעות שאבדו בנהר, והרגיש כאילו לא איבד מאומה כי מילא את משימתו.
כך גם בעל התשובה, אשר כילה את רוב ימיו בדברים שאינם קשורים לעבודת הבורא. כשיחזור בתשובה באחרית ימיו, ימחל לו הבורא על כל מעשיו הרעים שקדמו לתשובתו. כמו שנאמר: "כָּל־פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ" (יחזקאל יח, כב), וכן נאמר: כָּל חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר חָטָא לֹא תִזָּכַרְנָה לוֹ" (יחזקאל לג, טז).
ואל יכבדו דברי המוסר האלה עליך, אחי, ביקשתי להעיר אותך לשמירת עצמך, אשר ארכו ימי התעלמותך ממנה. והכנע לאמת ואל תברח ממנה והודה לאלהים, אשר העיר אותך למה שלא ידעת. האלהים ישימנו מן הממהרים אליו והשבים עדיו בלב שלם ברחמיו, אמן.
לעתים אנשים משקיעים מאמצים רבים לשווא בלי לראות שהערך האמיתי של מאמציהם יכול להיות טמון במקום אחר. אחרי שביזבז את כל כספו בנסיון להשתמש בחומריות שלו ולא בערכו נותן גיבור הסיפור את הסלע האחרון, המטבע כתשלום לבעל ספינה שמעביר אותו לצד השני של הנהר.
הנמשל מפתיע משום שהוא לא ממוקד בערך הרב של הכסף או בשימוש נבון ומושכל בכסף, אלא בזמן – רוב סלעי הכסף הם רוב ימי חיי האדם שהגיע לזיקנה. גם באמצעות אוצר הזמן האחרון שנותר לו לאדם הוא יכול לעשות תשובה יעילה, וכך חטאי העבר יימחלו לו. במקום להתמקד בערך הכסף – הרב או המועט – שכבר הושקע מציע המשל לשקול ברצינות את ערכו הרב של מעט הזמן שנותר לאדם בערוב ימיו.
