המחלה הטובה
רפואה לא לכל אחד? הבעל שם טוב סירב לרפא אדם טוב וצדיק. מה שנראה היה כסבל מיותר התברר כדבר שהועיל לפתור בעיה חמורה ומסוכנת.
איש צדיק אחד היה חולה במשך זמן רב. כשהגיע הבעש"ט לעירו של האיש, נתן לו האיש כסף לפדיון נפשו, כדי שיתפלל עליו.
אחד התלמידים פנה אל הבעש"ט ואמר: "מדוע לא תבקש רחמים עבור אדם זה? הלוא צדיק הוא. גם מתפלאים האנשים לראות כי אף על פי שנתן האיש כסף לפדיון נפשו לא הועיל לו הדבר."
אמר הבעש"ט: "ראוי שאדם זה יישאר חולה על מיטתו."
התפלא החסיד והמשיך להפציר ברבו. אז אמר הבעש"ט: "אגלה לך כי ביער יש בני אדם ריקים ופוחזים, והם רוצים להרוג יהודים. זה האיש צדיק הוא. על ידי ייסוריו הוא מגן על ישראל. וכבר נשלחו חיילים לתפוס את הרוצחים הללו. בעוד שלושה ימים יביאו אותם אל העיר כשהם קשורים בשלשלאות. אז יעמוד האיש ממיטתו כשהוא בריא וחזק."
וכך היה. כשהלכו אנשי העיר לראות את השבויים שהובאו לעיר, הבריא האיש וקם ממיטתו.
הבעש"ט מתואר בסיפור כמי שבכוחו לרפא, אך גם כמי שיש לו ראייה רחבה ועמוקה יותר של המציאות על רבדיה הנסתרים. תובנה זו גורמת לו שלא לעזור לאדם הנתון במצוקה, כי הוא מבין כיצד בעיה זו יכולה לפתור בעיה אחרת.
ובמילים אחרות – לא לכל בעיה צריך להיות פתרון. לעתים צרה קטנה מונעת צרה גדולה בהרבה. כאשר מודעים לכך, עשויים לגלות כי "צרה" אינה אלא דבר יחסי – עדיפה מחלתו של האדם הצדיק מהרג יהודים.
ייתכן שהסיפור בא לומר כי גם מי שלא ניחן בידיעת הנסתר, יכול להכיר בכך שלעתים גם לדברים הנראים כחוסר צדק וכעיוות הדין יש סיבות נסתרות. ובסיפור – אפילו דבר רע כמו מחלה עשוי להתברר לבסוף כדבר מועיל וטוב.
