הסיפור

שאל רבי לוי יצחק מבַּרדיטשוֹב את רבי ישראל המגיד מקוֹזְ'ניץ: "בזכות מה זכה אביך לבן כמוך?"
מנה המגיד כמה מצוות שהיה אביו מהדר בהן במיוחד. אמר לו רבי לוי יצחק: "לא בזכות אלה זכה בך. ספר לי עוד על אביך."
סיפר המגיד: "במקצועו היה אבי כורך ספרים. בעירו גר חייט אחד, שהיה תופר בגדים עבור הפריץ ובני ביתו. פעם אחת רצה החייט להיות החזן בבית הכנסת ביום הכיפורים. כיוון שהיה מקורב לפריץ, ביקש ממנו שיצווה על בני הקהילה למלא את בקשתו, וכך עשה.
ואולם חייט זה לא נמצא ראוי בעיני הקהילה. נאספו ראשי הקהילה לאסיפה והחליטו כי כאשר יעמוד לפניהם החייט כחזן, יתפללו כמה מבני העיר בקול גדול ואף יטיחו בספרי "המחזורים" המשמשים להם לתפילה בדוכני התפילה שלפניהם, כדי לגרום רעש בבית הכנסת. כך עשו באותה השנה, הרעישו והכו במחזורי התפילה עד שנקרעו המחזורים לגזרים.
במוצאי היום, כאשר בירכו אנשי הקהילה את אבי בברכת "שנה טובה", הוסיפו ואמרו לו, כי השנה בוודאי תהיה לו פרנסה טובה, כיוון שהמחזורים שנקרעו יזדקקו לכריכה חדשה. תהה אבי על דבריהם ולא הבין את כוונתם, משום שהתפלל בדבקות כה גדולה עד שלא שמע כלל את הדפיקות והצעקות."
אמר לו רבי לוי יצחק מברדיטשוב: "עתה מובן לי כיצד זכה אביך לבן כמותך."

---

על הסיפור

תפילת יום הכיפורים – ובבית הכנסת מהומה. הציבור מנסה להפריע לתפילתו של החזן. הם קוראים בכוונה את התפילה בקול רם מאוד וחובטים במחזורים על דוכני התפילה. כל זאת רק כדי שלא לשמוע את תפילתו של החייט, שזכה בתפקיד בזכות קשריו עם הפריץ.
נראה כי גם הציבור וגם החייט עסוקים ב"חיצוניות" של התפילה: החייט חושק במעמד שליח הציבור, והקהל מרים את קולו בתפילה שאינה יוצאת מן הלב, אלא משמשת כלי נשק במאבקם בחייט. המחזורים, המסמלים את התפילה הראויה והשלמה, נקרעים לגזרים.
ובתוך המהומה הזאת נמצא אדם אחד, שאינו מבחין כלל במתרחש בגלל "הדבקות" שלו – הוא היחיד השרוי בדבר האמיתי – בתפילה ובקשר עם האל. בשל כך הוא זוכה לבן צדיק.
היותו של האיש כורך ספרים מנוגד לפעולה של הציבור, הקורע את מחזורי התפילה.
רבי שבתאי, אביו של המגיד מקוז'ניץ, מסמל בסיפור את היכולת להישאר תם ושלם באמונה ובמעשה, גם כאשר המציאות החיצונית סביבו גועשת ושסועה. במצב כזה, הרעש מן החוץ אינו מפריע כלל לאדם הספון בעולמו הפנימי.