המורה המחליף
שלושה תלמידים מגיעים ללמוד תורה מרב פפא, אך התקשורת בינם ובין רבם החדש עולה על שרטון. בלילה שלאחר מכן מקבל רב פפא בחלומו בשורה על מותם הקרב
לאחר מותו של רבם הנערץ רבא, הגיעו שלושת תלמידיו – רב הונא בר מנוח, רב שמואל בר אידי ורב חייא מווסתוניא, ללמוד תורה בבית מדרשו של רב פפא.
רב פפא החל ללמדם, אולם תוך כדי דבריו הבחין שתלמידיו החדשים החלו לסמן זה לזה רמיזות שמשמעותן אינה ברורה.
רב פפא נעלב עד עמקי נשמתו מן התקשורת הסמויה שניהלו שלושת החברים תוך כדי הלימוד.
באותו הלילה שמע רב פפא בחלומו קול מן השמיים שהקריא לו נבואה מספר זכריה: "וָאַכְחִד אֶת-שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים, בְּיֶרַח אֶחָד" (זכריה יא, ח).
רב פפא לא התקשה להבין את המשמעות המזעזעת של בשורה שמיימית זו. ביום שלמחרת, כאשר נפרדו ממנו שלושת התלמידים בירך אותם גם הוא לשלום, אך השתמש בברכה שבה נהוג להיפרד מן המתים: "לכו בשלום".
בפתח סיפור זה אנו נפגשים עם רב פפא העומד בסיטואציה לא פשוטה: הוא מקבל לבית מדרשו שלושה תלמידים שנאלצו לבוא ללמוד אצלו משום שרבם האהוב נפטר.
מבחינת מעמדו הרשמי, הרי שכעת רב פפא הוא רבם, אבל הרמזים העוברים ביניהם חושפים את חולשתו: הם מגיעים לבית מדרשו בלית ברירה כחבורה סגורה שהתגבשה סביב דמותו של רב אחר, וכשהם מְתקשרים מאחורי גבו הם משאירים אותו מחוץ לחבורתם. איננו יודעים את משמעותן של המחוות שהחלישו את דעתו של רב פפא – ובהחלט סביר להניח ששלושת התלמידים כלל לא התכוונו לפגוע בו. אולם אנחנו בהחלט יכולים לשער כיצד פירש אותן רב פפא כסימנים המדגישים את חוסר שביעות רצונם מהרב החדש, שאינו מתקרב לקרסוליו של רבם הישן. השערה מעין זו נכנסה ברבות השנים לנוסח הסיפור בתלמוד, אולם בכתבי היד המעידים על הנוסח הקדום הרמזים נותרים כפי שהם, והקוראים לא יודע מה משמעותם.
סופו הנורא של הסיפור, המרמז למותם הצפוי של שלושת התלמידים, מלמד אותנו שיעור כואב על חשיבותה של רגישות ותשומת לב להשלכות של התנהגותנו כלפי אחרים, ויותר מזה – דווקא כלפי הדמות שנדמה שהיא החזקה בסיטואציה. דווקא הרב העומד לכאורה מעל תלמידיו הוא הדמות השקופה, החלשה והפגיעה ביותר, וצריך להיזהר שלא להתעלם מנוכחותו ולא לתת לו להרגיש שהוא אינו רצוי ואינו מוערך.
