המוהל הקמצן והשדים
אדם עשיר וקמצן נמנע מלתת צדקה באופן עקרוני. פגישה עם עולם השדים הממונים על הקמצנים מחזירה אותו למוטב
היה היה יהודי עשיר וקמצן עד כדי כך שלא בא לבית הכנסת כדי שלא יבקשו ממנו צדקה. רק מצווה אחת אהב העשיר: הוא היה מוהל, וכל פעם שהיו קוראים לו הוא היה עוזב הכול והולך למול את התינוק ללא תשלום.
יום אחד הזמין אותו אדם שחי בכפר מרוחק לברית של בנו. המוהל סגר את החנות וצעד עם האב כל היום, עד שהגיעו לכפר ונכנסו לבית מפואר. כשנכנסו לבית, הלך האב להתעסק בסידורים לקראת הברית, והמוהל נותר בבית לבד. הוא שוטט בין החדרים המרווחים והתרשם מהעושר הרב עד שלפתע נתקל באם התינוק.
כשראתה היולדת את המוהל היא קראה לו ואמרה: דע לך, שבעלי אינו בן אדם אלא שד! אני בת אדם כמוך, השדים חטפו אותו כשהייתי ילדה ואני כבר אבודה. היזהר! אל תיקח מהם כלום – לא אוכל ולא מתנות – כי אם תיהנה ממשהו אצלם – לא תוכל לצאת מכאן לעולם.
המוהל פחד מאוד מהשדים, וכשהזמינו אותו לסעודת ערב מפוארת הוא אמר שהוא עייף וסירב לאכול למרות הפצרותיהם. למחרת הלכו כולם לברית בבית הכנסת ואחריה הוזמנו לסעודת המצווה. האב הנרגש הזמין את המוהל לאכול איתם, אבל המוהל אמר שהוא צם ולכן השדים דחו את המסיבה לערב. אולם גם בערב התחמק המוהל ולא השתתף בארוחה.
לאחר הסעודה הזמין בעל הבית את המוהל המפוחד לחדר מלא כלי כסף וזהב ותכשיטים יקרים. ביקש בעל הבית מהמוהל לבחור לו מה שהוא רוצה כשכר לעבודתו, והמוהל סירב. אחר כך לקח אותו בעל הבית לחדר אחר, והציע לו לבחור לעצמו מאוצרו: אבנים יקרות, יהלומים ומרגליות, וגם אז המוהל סירב.
לבסוף לקח אותו בעל הבית לחדר אחר, שעל קירותיו היו תלויים צרורות של מפתחות. התפלא המוהל מאוד. שאל אותו בעל הבית: למה אתה המום? הראיתי לך כל כך הרבה דברים יקרים ולא התפלאת, ודווקא מול מפתחות פשוטים נשארת בפה פעור? אמר המוהל: המפתחות האלה דומים בדיוק למפתחות ביתי!
אמר לו השד: אני הממונה של השדים, ויש שדים מיוחדים שממונים על הקמצנים. הם לוקחים את המפתחות של כל קמצן שלא נותן צדקה, ואז הקמצן לא יכול להשתמש בכספו. גם אתה בין הקמצנים האלה, ולכן המפתחות שלך נמצאים אצלי. בזכות המצווה שקיימת בלי לקבל שכר – אני מגלה לך את הסוד, ומפני שלא טעמת אצלנו כלום ולא לקחת שום מתנה – אתה יכול לחזור לביתך. החזיר לו השד את המפתחות שלו בתנאי שיבטיח לו שייתן צדקה. שב המוהל לביתו שלם ובריא והפך להיות נדיב ובעל צדקה גדול ואהוב, וחייו עברו עליו בנעימים.
ידוע שקמצנים אינם פועלים למען הזולת, אבל האם הקמצנות מועילה להם עצמם? בסיפור נחשף אדם עשיר וקמצן לאמת שמנהלת את חייו מאחורי הקלעים: בגלל קמצנותו מפתחותיו מופקדים בידי שר השדים, והוא אינו מסוגל להשתמש בכספו כלל. הסיפור מתאר את הקמצנות כמגבלה של ממש, שאינה מאפשרת לו להתקדם לא רק מבחינה כלכלית אלא גם משאר הבחינות.
ברית המילה שהוא מקיים מבלי לקבל שכר באופן קבוע היא זו שמצילה אותו, והיא מוצגת בסיפור כצדקה – משום שהוא מקיים את המצווה עבור אחרים בלי תמורה. הקשר בין ברית המילה שמכניסה את הילד לקהילה היהודית ובין הצדקה ששומרת על העניים והחלשים שבחברה – מוצג בסיפור באופן שמאפשר לנו לחשוב על מהי המשמעות של להיות חלק מקהילה.
